שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ז (י׳)

שוב ראיתי בחו"מ סי' רס"ו בסמ"ע סק"ז וסק"ט שגם הוא הדין דארוך וגוץ הוה סי' אמצעי אבל הש"ך ס"ק ב' וס"ק ג' השיג עליו דארוך וגוץ לא הוה סי' כלל וע"ש בס"ק ז' דנחלק עם המהרש"ל אם סימן הוה כעדים ממש או דעדים עדיפי ובספר לב אריה בחולין דף צ"ו גבי פלניא דהאי סי' האריך אם בסי' מובהק קטלינן ליה וכ"כ למעלה דנראה דלהתוספות בודאי קטלינן ליה ואף דעדים עדיפי היינו כשהעדים הם נגד הסימן אבל כשעדים אומרים סי' פשיטא דהוה דבר ברור כל שהוא ס"מ ודו"ק. ומן האמור נראה דיש לדחות בזה מ"ש הגאון מו"ה עוזר ז"ל ובשו"ת פ"מ דשני סימנים אמצעיים הוה כסי' מובהק ע"ש והרי שם אמרו פלניא דהאי סי' והאי סי' ולא קטלינן ליה והרי משמע דאף בתרי סימן אמצעיים לא קטלינן ליה אף דבסימן מובהק קטלינן ליה וכמ"ש ועיין בש"ך חו"מ סי' רצ"ז שהעלה דמוציאין ממון ע"י סי' מובהק ובקצה"ח סי' רנ"ט וסי' רצ"ז האריך להוכיח מדברי התוספות בחולין דף צ"ו דלכן מוציאין ממון ע"י סי' ולפמ"ש התוס' מיירי בסי' שאינו מובהק אבל במובהק קטלינן ומוציאין ממון ומ"ש ראיה מהריטב"א הנה באמת אין ראיה דהריטב"א מיירי בסימן אמצעיים ולא בסימן מובהק ותדע שהרי הריטב"א מקשה דנימא דבסי' מובהק היה מקטל ותירץ שני תירוצים אלמא דאל"ה היה מקטל ואם כן ה"ה דמוציאין ממון ובקצת דברים ד"ל חמור מד"מ ודו"ק.