שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ד (ט׳)

רנדבשנת תר"ג הגיעני תשובה מתלמודי הרב החריף מו"ה סענדיר שארשטיין ני' מנעמריב והקשה בהא דאמרו בזבחים דף ע"ד דהקשו על רב בטבעת של ע"ז מהמשנה דימותו כלם והקשו כלם דא"כ קשה על הרמב"ם ומחלק הכ"מ בין מפיל בידים דאסור ובמשנה צריך להיות מפיל בידים משום חשש תקלה וע"ז הקשה הוא דא"כ בסיפא דאמרינן ירעו עד שיסתאבו קשה למה לא נימא בהומם אחד מהם דיקרבו כלם דהא באמת בטל ברוב ומהראוי לומר דמי שהומם זהו האסור ובשו"ת פנים מאירות סי' ק"ה כתב דהיכא דנטרף אחד מהם דא"א לדון עליו שפיר תלינן בזה דהיא האיסור כיון דא"צ לדון ע"ז וה"ה כאן כשהומם שוב הותרו כלן דאף דבע"ח נדחין הא לקולא לא אמרינן בע"ח נדחין כמ"ש הפרישה בסי' ק"י וא"כ לקולא לא אמרינן וא"כ אדרבא נימא דכלם ראוין להקרבה ונימא דהאיסו' הומם ולק"מ אף אם נימא ככל הסברות שלו מה שיש לפקפק דבכ"ז ל"ש סברת הפ"מ כאן דהא יוכל להכיר כל התערובות ויביא בדמי היפה שבהם וא"כ גם זה מקרי ראוי וגדולה מזו כתב הכו"פ סי' ק"י דאם יש לנו לדון על הכלי לא תלינן דזה האיסור מכ"ש בזה דיש לנו לדון על גוף זה דהומם וז"ב.