שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ד (ח׳)

והנה בהיותי שנת תרי"ב בטריסקאוויטץ ד' מטות כ"ז תמוז ראיתי בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' ה' בהשאלה שנפל הבית עליו ועל ד' בנותיו ועל אשתו ויורשי הבעל טוענים שהאשה מתה ראשונה ואחריה הבעל וד' בנותיו ויורש האשה טוען דהאשה מתה באחרונה ורצו לדון שיורשי הבעל באים מכח ה' כחות בעל וד' בנותיו ויורש האשה אינו רק מכח אחד וע"ז כתב המהר"ם ב"ב דכיון דהוה קבוע הו"ל כמע"מ ואף בד"מ שייך ענין קבוע ע"ש שהאריך (והוקבע בש"ע חו"מ סי' רפ"ט בהגה) והנה ענין קבוע בד"מ לפע"ד אין לו ענין דדוקא היכא דשייך ללכת בתר רוב בזה גלתה התורה דאם הי' קבוע נעשה ספק אבל בממון דלא אזלינן בתר רובא א"כ העיקר דלא אפשר להוציא מספק וא"כ מה נ"מ אי הוה קבוע או לא סוף סוף מידי ספיקא לא יצא מיהו י"ל דכאן כיון דשני היורשין באים להוציא ומה גם דיורשי הבעל נקראים מוחזקים טפי שעד השתא היתה בחזקתו ועכ"פ מוציא לא מקרי יותר מיורש האשה א"כ הי' אפשר דאזלינן בתר רוב כמו באבידה דאזלינן בתר רוב ועיין תוס' ס"פ קמא דכתובות וע"ז דן דהוה קבוע אך גוף ענין קבוע לפע"ד אין לו שייכות לכאן דקבוע שייכא היכא שאנו דנין על איש פרטי או חפץ מסויים אם הוא מהרוב או מהמיעוט אמרינן דקבוע הו"ל כמע"מ אבל כאן אנו דנין מי נהרג תחלה ול"ש בזה שהוקבע כאן והא כלם נקבעו כאן ואין אנו דנין ע"ז מי הוא רק מי נהרג תחלה ואף די"ל דעל חזקת חיות אנו דנין שנקבעו כלם והיו להם חזקת חיות ולמה נימא שזה נהרג תחלה מזה יש לנו לומר שהאשה חזקת חיותה לא פסק עד כה אך נראה לפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שצ"ג לחלוק על מהר"ם מינץ ודעתו דכל שמת כעת לא שייך חזקת חיות ויש לומר שמת מקודם דכל אדם עלול למות ולפ"ז כאן דיש רוב נגד האשה א"כ כיון דחזקת חיות ל"ש כעת א"כ שוב י"ל דהרוב נשארו אח"כ והקביעות אזלה לה דהחזקת חיות חלף הלך לו ושוב הרוב עדיף אך נראה דכל טעמו של הט"ז כיון דהאדם עלול למות כל שכבר מת ל"ש חזקת חיות ולפ"ז זהו כשמתו כדרכם אבל זאת שנהרגו בנפילת הבית לזה אינו עלול למות וא"כ חזקת חיות לא נפקע ושוב הו"ל קביעות ועיין בש"ע חו"מ סי' רצ"ב ברמ"א שם ובקצה"ח ואין לפני שום ספר וברצות ד' בל"נ אעיין בזה ומצאתי בשו"ת מיימוני שם סי' כ"ח וגם שם לא ידעתי למה צריך לדון בשביל קבוע כיון דגם בתר רוב לא אזלינן ועיין קצה"ח סי' מ"ט ס"ק ה' דמסיק דגם קורבא דמוכח וכנכ"ה ל"ש בממון כיון דאין הולכין בתר רוב ה"ה בתר קורבא דמוכח דל"מ ע"ש ותמהני שלא הזכיר מהנימוקי' ביבמות גבי יצחק ר"ג והרמב"ן במלחמות שכתבו בהדיא דכנכ"ה ל"ש בממון ועיין בסוגיא דהי' עלי' מומין ובטוש"ע סי' קי"ז באהע"ז וא"כ ה"ה לענין קבוע אמנם נראה לפע"ד דיש מקום לומר דל"ש בזה אין הולכין בממון אחר הרוב דכבר נודע דברובא דאיתא קמן הביא התה"ד בשו"ת סי' של"א וסי' ר"ז דהולכין בממון אחר הרוב ולפ"ז ה"ה קבוע או קורבא דמוכח או כנכ"ה הוה כמו רובא דאיתא קמן וצ"ע בכ"ז ועיין תה"ד סי' שי"ד.