שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ד (ז׳)

והנה לכאורה יש לעיין דאמאי לא נימא כיון דגזרו רבנן משום תקלה הו"ל כל מילי דאמרי רבנן לא תעביד ואי עביד לא מהני ועיין בחו"מ סי' ר"ח ובסמ"ע דאף בדרבנן כן ולא חל כלל ההקדש וכן קשה אמאי מקדיש בזמן הזה צריך שיעקר וירקב ובשלמא שם שייך משום קנסא אבל במעשר לא שייך קנסא וצ"ל דל"א מה דאמר' רחמנא לא עביד אי עביד ל"מ רק במקום דגוף הענין איתא חשש איסור אבל כאן דגוף המעשר ליכא חשש רק דאיכא חשש שמא ישכח וימעול בהקדש אבל גוף הענין המעשר עשה בטוב ולפ"ז אם נימא כדר"ה דיש חשש משום יתום אם כן שייך לומר דאם עביד לא מהני לזה כיון רש"י במ"ש דלא ס"ל דר"ה דגזירה משום לקוח ועיין בנו"ב מ"ש שם בדברי רש"י. עוד מקום אתי לחלק דדוקא במקום דכבר חלה קדושה ואירע מקרה שצריך להיות רועה בזה דוקא לא גזרו חז"ל שתתבטל הקדושה משום חשש תקלה אבל במקום שאין קדוש כלל מן הדין והוא עבר והקדיש כגון בזה"ז שאין מקדישין והוא עבר והקדיש בזה שפיר חיישינן לתקלה והא דמייתי רבה ראיה לפר ושעיר היינו משום דבשעה שאבדו והפריש אחרים תחתיהן אם כן אז נפקע הקדושה מאלו מצד הדין דאחרים נכנסו תחתיהם ואף דקי"ל בקדושת הגוף כל היכא דאיתנהו ביה גזא דרחמנא קרינן בהו כמבואר בחולין דף קל"ט דבקדושת הגוף כלהו מודו מ"מ זהו כשלא הפריש אחרים תחתם אבל כל דהפריש פשיטא דנתבטל קדושתם ואם כן אחר כך שנמצאו שפיר גזרו חז"ל משום תקלה שלא יחול קדושתם ובזה שפיר יכלו לגזור כיון דכבר נפקע קדושתם הוה כמו בזמן הזה שאינו ראוי להקדיש ולפ"ז גם במע"ב דאף דמצוה הוא כיון דיש חשש משום יתום אם כן שפיר יכלו חז"ל לגזור משום חשש תקלה שלא יחול הקדושה והא דאמרו בקרא לעשירי ואחד עשר עשירי דימותו משום חשש תקלה היינו אי לא ס"ל כר"ה כמ"ש רש"י שם ולפ"ז י"ל דגם הרמב"ם פסק דלא כר"ה ואם כן שוב ל"ש חשש תקלה כל דלאו בני הקרבה נינהו ודוק היטב. אחר זמן רב הגיע לידי ספר אבקת רוכל להב"י ובסימן רט"ז הקשה אותו הרב מו"ה יהודה אלגזי דלפי חלוקו של הב"י בסימן ק"י דכל שאין האיסור ידוע במקומו אמרינן דנכבשינהו דניידי ועל זה קשה מאו"ב דלא אמרינן דנכבשינהו דניידי ועל זה רצה האלגזי לתרץ דלא מקרי איסור מגופו כמ"ש הר"ן לענין בריה דבעינן איסור מגופה והב"י תמה בזה דשאני התם דכל שבלוע מאיסור ל"ש בריה ואינו ענין לכאן דהאיסור בגופיה דהו"ל או"ב והב"י תירץ דשאני או"ב דאינו אסור באכיל' אם שחטו ובשו"ת חוות יאיר סימן קל"ג זכה לשני התירוצים של האלגזי והב"י והתב"ש סימן ט"ז ס"ק מ"ז דחה תירוץ החוות יאיר דהיינו תירוצו של אלגזי כמ"ש הב"י וקבל תירוצי החו"י דאינו אסור רק לשחיטה ולא לאכילה וכמ"ש ב"י.