שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ד (ה׳)

והנה ר"ת ור"י נחלקו אי שייך גזירה שמא יקח מן הקבוע במה שלקח קודם שנולד הספק אבל במה שלקח לאחר שנולד הספק שייך גזירה ועיין שטה מקובצת בב"מ גבי קפץ א' מן המנויים דאף לקולא שייך הגזירה דשמא יבא ליקח מן הקבוע ואח"כ מסיק דדוקא לחומרא לא אמרינן כן והנה רבינו בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סימן פ"ג שהקשה על דברת התוספו' בזבחים ריש פרק התערובות ד"ה אפילו ובסנהדרין דף פ' ד"ה הנסקלין שכתבו דגבי שור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים שנגמר דינן דפטורין כלן ולא חיישי לתקלה וגבי מוקדשין לפי דאיכא בהו כמה איסורים חיישי לתקלה והקשה הנו"ב דהא ביומא דף ס"ו דלא חיישינן לתקלה דגיזה ועבודה דאם כן כל רעיות נמי ע"ש שנדחק ובאמת שהיא תימה גדולה והנ"ל בזה דהנה באמת בכל דתני ירעה שרועה עם שאר בהמות וכל שנחוש לתקלה ע"כ שיתערב עם שאר בהמות ולא יכיר דאם יכיר אותו בודאי לא יגוז אותו רק שלא יכיר ואם מה"ת ברובא בטל רק מדרבנן יהיה אסור ואם כן לכך לא חשו לתקלה דהו"ל ספיקא דרבנן אבל כאן דאדרבא הרוב הם מוקדשין פשיטא דחיישינן לתקלה דגיזה ועבודה דהרי הרוב הם הקדשים ושפיר חשו לתקלה דגיזה ועבודה והא דהקשו משור בין השוורים היינו דשם לפי הגירסא שנתערבו בשוורים אחרים שנגמר דינם ואם כן הרוב הם איסור שפיר הוצרכו לחדש דעשו היכירא לפטור כדי דלא לחלפי באדם לכך פטרי ליה ולא חשו לתקלה וז"ב כשמש והן נסתר מחמתו מה שכתב דו"ז בישועת יעקב ליישב קושית הש"ך סימן נ"ז מספק דרוסה דאמאי לא אוקי בספק דרוסה וכתב הוא ליישב דבאמת ביומא הקשו דניחוש לתקלה בכל רעיות ומשני דלתקלה דהקרבה כל שהיא בת הקרבה חיישינן ואם כן כאן כל דיש מה"ת לה תקנה שתהיה בת הקרבה כיון דספק טריפה מועיל שהיה שוב קשיא למה קתני ירעו הא יש לחוש לתקלה ובאמת שדפח"ח אבל לפמ"ש היא תימא דהא בכה"ג שהרוב זבח שפיר חיישינן לתקלה ודברי שו"ת אא"ז בעל מג"ש חלק יו"ד סי' ד' שכתב דהיכא שניתק לרעייה ליכא למיחש לתקלה דאל"כ למה לא חיישינן בכל מקום דתנן ירעו לתקלה ע"ש במחכת"ה לא זכר שם דברי הש"ס ביומא הנ"ל ולא דברי התוס' בזבחים וגם בסנהדרין הנ"ל דמכולם שמענו דאין חילוק בין רועה לאחר וכבר הארכתי בזה בחבורי הנקוב בשם יד שאול ח"ב אשר עודנו בכתובים ביו"ד סי' ש"ט ואכ"מ ועכ"פ דברי התוס' נכונים מאד וכמ"ש לחלק ועיין בתוס' פסחים דף פ"ח שכתבו כעין זה לחלק.