שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ד (ט״ו)

והנה בשנת תרט"ז א' במדבר ל"ה למב"י למדתי מס' ע"ז ובהגיעי לדף כ"ב ע"ב ד"ה ורמינהו כתבו התוס' שם דכיון דאינו רק מנהגא הא איסורא ליכא לענין קרבן אפילו מנהגא ליכא שאם היו נוהגין למנוע מליקח מהם לקרבן אין לדבר סוף שא"א שלא יתערב בהמה של מקום שלא נהגו למכור עם בהמות שנהגו למכור ע"י משא ומתן וכל קבוע מחצה על מחצה דמי ולא זכיתי להבין דבריהם דהרי בקבוע שאינו ניכר דעת הפוסקים דלא חיישינן לזה ומכ"ש בקבוע דאסור דרבנן ומה גם מנהגא בעלמא ועוד יקשה הא כל דפריש מרובא פריש והרי נוכל למשוך דנידו וכמו שאמרו בזבחים דף ע"ב וכל תירוצי הש"ס לא שייכי הכא דאינו רק חשש בעלמא במנהגא לבד ופשיטא דלא חיישינן כולי האי וצ"ע.