שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ה (ט״ז)

והנה מדי דברי בענין סמוך מיעוטא לחזקה אמרתי לבאר מה שראיתי בשטה מקובצת כתובות דף ט' בהא דאמרו ואי בעית אימא באשת ישראל וכגון שקידש פחות מבת שלשה והקשו התוס' ונוקי בחזקת היתר וכתבו דרובא ברצון והוה לי' אונס מיעוטא ורובא עדיף והקשו הקדמונים הא שייך סמוך מיעוטא לחזקה והוה לי' פלגא ופלגא ולכך אסור וא"כ היה להם לתרץ כן ולא היה להם מקום להקשות מס"ס דהא הוה לי' פלגא ופלגא וכתב בשטה מקובצת דלא שייך סמוך מיעוטא לחזקה אלא היכא שהחזקה מענין אחר והמיעוט הוא מענין אחר אבל כשהחזקה והמיעוט מענין אחד הרובא עדיף מתרוייהו והביא כן בשם גליון התוס' דכאן החזקה בא מכח מיעוט דאנוסות ונשאלתי לבאר כוונת סברתו ולפע"ד נראה עפ"י מה שראיתי בשטה שם שכתב בשם תוספי הרא"ש דלא אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף אלא היכא דהרוב מגרע החזקה והחזקה מגרע כח הרוב כמו בהאי דתינוקות דא"א לטהר העיסה משום חזקה באם לא נבטל הרוב דתינוקות מטפחין דאם טפח טמא אבל הכא אפשר להתירה מטעם חזקה בלא ביטול רוב רצון כגון שזינתה קודם שנתארסה והנה זהו כשנתקדשה אחר שלש אבל כל שנתקדשה פחותה משלשה דאז ע"כ איסור הוה כל שהיה רצון ואם כן מה מעליותא דסמוך מיעוטא לחזקה דהא חזקה הסותר הרוב אינו חזקה נגד הרוב וגם המיעוט נגד הרוב כמאן דליתא ודוקא כשהחזקה בענין אחר והיינו שנוכל לומר החזקה ולא סותר הרוב אם כן כל שיש מיעוטא עמו עושהו כפלגא שאף שהחזקה אינו נגד הרוב ויש לפנינו חזקה ורובא ואינו ספק השקול המיעוט עושהו ספק השקול משא"כ כל שהחזקה בא מכח המיעוט אם כן במה נחשב הוא נגד הרוב ואף בלי דברי הרא"ש מובן היטב חלוקו של הגליון דכל דהחזקה אינו רק מכח המיעוט אם כן עכ"פ אי אפשר לעשות מזה פלגא דהחזקה והמיעוט אחת וכל דנגד המיעוט יש רוב ואתה מחזיק הרוב ואמרת שהוא מן הרוב אם כן החזקה שבא גם כן מכח המיעוט לא נחשב וז"ב. ולפע"ד זהו הענין שכתבו הרשב"א והנימוק"י ריש האשה בתרא דכל מיעוט נגד הרוב לא תוכל להצטרף עם החזקה ומיעוט שאנו מסלקין מן הרוב עצמו זהו נחשב למיעוט נגד הרוב ומצטרף עם החזקה ע"ש.