שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ד (י״ד)

והנה במ"ש בד"מ ובת"ח ליישב דברי הטור שלא יסתרו דבריו למ"ש בסי' ט"ז וסי' נ"ז ומחלק בין פרשו כלן לפרשו מקצתן עט"ז וש"ך מה שכתב בזה והדברים תמוהים סתומים וחתומים ואבאר סברת הד"מ ות"ח לפי הבנת הש"ך ונקדים קודם דזה ודאי דכל שנשאר מקצת במקומו לא מקרי נעקר הקביעות גם מה שפירש על ידי כבישה הוה כאלו לקח מן הקבוע כיון דעוד נשאר הקבוע במקומו וגם אם הקבוע כלו נתפזר ממקום זה למקום אחר מקרי במקום השני קבוע כמו בנעקרו מחצר לחצר המבואר ביומ' דף פ"ה ובטוש"ע או"ח סי' שכ"ח ועפר"ח כאן ורק אם הפריש ונתפזרו כלם ונעקר הקביעות הראשון ובעודם נדים ולא עמדו במקום א' אז נפרשו מקצתם או אף רובם כיון דלא התחיל עדיין הקביעות השני בזה שייך כל דפריש מרובא פריש ובזה מבואר היטב חלוקו של זקני הרמ"א ז"ל ומדוקדק כל לשונו שברמ"א וד"מ ות"ח ובזה מיושב הכל דבאמת הך גזירה שמא יקח מן הקבוע הוא תמוה כיון דאמרינן דאסור עד שיכבשינהו כלן וינודו מה"ת לחוש שיקח טרם שינודו אבל באמת לפמ"ש א"ש דכל שנשאר במקומו הקבוע אף שנתפזרו קצתו מקרי קבוע במקומו ואסור וא"ל דאכתי קשה דלפזרו כלן עד שיתפזרו כלן דז"א דבאמת צ"ב מאי מקשה ונכבשינהו כלן דנידו הא הו"ל נדחה וחזר ונראה ואסור בקדשים כיון דטרם שנכבשו אסורים וצ"ל דכל דבידו לבדר כלן ל"ש נדחה ולפ"ז כיון דגם נתפזרו כלן אסורים אם יעמדו במקום אחד ויהיו כל הקביעות במקום אחר רק אם יתפזרו אח"כ מעצמם טרם שיקבעו במקום אחד וזה אינו בידו והו"ל נדחה וכמ"ש רש"י בד"ה אי מקריב לא ירצה ומיושב היטב כל הקושיות עיין בט"ז ופר"ח וחוות דעת ולפמ"ש א"ש.