שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רנ״ד (י׳)

והנה ראיתי בש"ק יתרו תרט"ו בספר זרע קודש מהרב הגאון מו"ה שמואל פריינד ני' ראבד"ק פראג בפ"ה דברכות משנה א' במה שמחלק הרמב"ם והרע"ב בין נחש לעקרב דנחש עפ"י הרוב אינו מסוכן וע"ז הקשה בשם הרב הגדול מוה' משה טובי' אבד"ק האנוויא ני' דהא בפ"נ אין הולכין אחר הרוב דלכך מפקחים הגל בשבת אפילו ברוב גוים וכתב הרב מוהר"ש ני' לחלק דע"כ אין הולכין בפ"נ אחר הרוב רק שם דיש עכ"פ ישראל אחד קבוע אבל כאן דאנו דנין אם הנחש ישוך או לא מהראוי ללכת בתר רוב נחשים דלא נושכין ודבריו תמוהים דביומא דף פ"ד ע"ב מפרש בהדיא אי דאיכא תשעה גוים ואחד ישראל הא נמי פשיטא דהו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי אלא לא צריכא דפריש לחצר אחרת מ"ד כל דפריש מרובא קפריש קמ"ל דלא הלכו בפ"נ אחר הרוב הרי מבואר להיפך דאף דליכא שום קביעות אפ"ה בפ"נ לא הלכו אחר הרוב ותמהני אחרי שציין לעיין ביומא שם היאך לא הרגיש דזה להיפך מדבריו אמנם בגוף קושית הרב הנ"ל לפע"ד ל"ק דבאמת תמוה הא דאמרו דעקרב פוסק והא שומר מצוה לא ידע דבר רע והרי דעת המהרלב"ח דביבום ל"ש קטלנית דשומר מצוה לא ידע דבר רע ועיין ח"ץ ז"ל סי' א' והרי שלוחי מצוה אינן ניזוקין מכ"ש במקיים מצוה וצ"ל דכל דשכיח היזיקא שאני ולא סמכינן על הנס וכדאמרו בקידושין דף מ"ם אף באינו בעל בחירה ועי' חק יעקב סי' תל"ג מ"ש להשיג על הע"ש ובחידושי כתבתי ליישב ולפ"ז כל דעפ"י רוב אינו נושך שוב שייך שומר מצוה לא ידע דבר רע ולכך אינו פוסק ודו"ק ובזה ישבתי לנכון מ"ש בחבורי יד שאול סי' רס"ג בשם המפרשים שהקשו דלמה במילה חיישינן בג' ילדים ולא מלינן ולא אמרינן דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכמו ביבום ולפמ"ש א"ש שם הוה קבוע היזקא דהוחזק ש"פ או שלשה אבל יבום בקטלנית כיון דשטת הרמב"ם דאינו רק ע"פ הניחוש בלבד במקצת פעמים ולכך אם כנס לא יוציא שוב שייך שומר מצוה לא ידע דבר רע ודו"ק היטב וז"ש יהודה שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ופירש"י דוחה בקש שהיתה קטלנית והח"ץ הקשה מזה דביבום ל"ש קטלנית ולפמ"ש א"ש דכיון דאינו רק מפני ששומר מצוה לא ידע דבר רע אבל בקטן דחשש שמא לא יתכוין לשם מצוה שוב שייך חשש קטלנית וגם ל"ש לומר שומר מצוה דיהודה הוא שחידש מצוה זו ולא נצטוו עליו עדיין וא"כ ל"ש שומר מצוה בזה ודו"ק. והנה אח"כ נתישבתי דמ"מ דברי הרב נכונים והמעיין בהה"מ פ"ב משבת ופט"ו מא"ב ובכ"מ שם ימצא דדוק' כל שאתחזק ישראל אחד הוא דיש מקום לחוש אף בחצר אחרת שפירשו אבל אם לא אתחזיק כלל ישראל כאן אף דיש מיעוט ישראל אף בד"נ לא חיישינן ותדע שהרי הולכין בד"נ אחר הרוב כדאמרו בסנהדרין פ"ט ובחולין דף י"א וע"כ דאף בפ"נ הולכין בתר רוב ורק אם אתחזיק ישראל אחד הוא דאין הולכין וא"כ שוב דאין כאן נחש המזיק לפנינו אף שמואל מודה דאף בפ"נ הולכין אחר הרוב ודו"ק היטב ובתשובה הארכתי בזה על דברת תשובת הרשב"א ח"ג סי' שע"ח ועיין במהריב"ח בחידושיו שם שהאריך הרבה ובזה יש ליישב גם דברי הרשב"א דכל שלא הוקבע ישראל לא חיישינן לישראל והולכין בתר רוב ור' יוחנן בירושלמי לשיטתי' דסובר דבכה"ג דלא אתחזיק עכו"ם אף בד"נ אזלינן בתר הרוב וכל דפריש מרובא קפריש ודו"ק אך לפע"ד נראה דאין מכ"ז ראיה דהנה כבר נודע דרובא דאיתא קמן חשוב טפי מרובא דליתא קמן וכדאמרו בחולין דף י"א אשכחן רובא דאיתא קמן כגון תשע חניות ועיין יבמות דף קי"ט והרי גם לענין ממון דעת התה"ד סי' שי"ד בשם גליון התוס' דברובא דאיתא קמן אזלינן בתרי' והרי גם ר"מ מודה ברובא דאיתא קמן כמ"ש המרדכי סוף חולין ותוס' יבמות ס"ו ולפ"ז בשלמא באותו חצר אף שיש רוב לפנינו מ"מ הקבוע עושה כמע"מ מגזה"כ אבל בחצר אחרת והרי יש רוב דאיתא קמן ולכך אף בד"נ אזלינן בתר רובא ובזה יש מקום להאריך בין פריש כלהו לפרשי מקצתיהו וגם דברי הרשב"א מיירי ברובא דאיתא קמן אבל ברובא דעלמא דליתא קמן ודאי לא אזלינן בד"נ בתר רובא מיהו בסנהדרין אמרינן דאזלינן בתר רובא בד"נ אף בליתא קמן וצ"ע בזה.