שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״נ (ד׳)

והנה לכאורה נסתפקתי בלחי העומד דפירשו שלא תקנוהו לשם כך ואף לאביי דס"ל דהוה לחי כל דלא סמכו עליו מבע"י לא הוה לחי ולפ"ז לכאורה צ"ב מה מקשי התוס' דהו"ל לחי משהו הא הקנים עשה כדי שיהי' צוה"פ ולא עשה משום מחיצה רק מתורת צוה"פ שהרי הניח קנה על גביהן וא"כ מה בכך שהוה לחי הא הוה מחיצה העומדת מאליה ובפרט לפמ"ש המ"א סימן שס"ג ס"ק ט' דכל שלא סמכו בפירוש ודאי ל"מ והרי כאן לא סמכו בפירוש עליו דהרי עשו קנה ע"ג וא"כ שפיר מבעיא ליה היכא דעשה צוה"פ בגבהה ונתכוין לשם צוה"פ אם מועיל דל"ש משום לחי דהא הוה מחיצה העומדת מאליה דהרי לא הזמינוהו לשם כך אמת שרש"י פירש בדף ט"ו ד"ה העומד מאליו שלא הוקבע שם לשם תיקון מבוי כגון שלא הזמינוהו לכך ומשמע כל שהוקבע לשם תיקון מבוי סגי אף דלא נתכוונו לשם לחי רק מתורת צוה"פ אבל אינו מוכרח דאפשר כל שנתכוין לשם צוה"פ לא הוו הקנים משום מחיצה ובפרט שהקנים צ"ל מכוונים תחת הקנה והועמד לשם צוה"פ ולא לשם מחיצה וצ"ל דקושית התוס' הוא דאם נימא דמועיל מתורת לחי למה נקט הברייתא דא"צ למעט ומה"ת לומר דמצטרך למעט הא יוכל לסמוך על הקנים משום לחי ובודאי מועיל וע"כ דאינו מועיל מתורת לחי ובזה יש ליישב קושית הבכ"ש ג"כ דאכתי יקשה למה לא קתני דאין צריך להסמיך הלחי פחות מג' טפחים לכותל וע"כ דלא משום לחי אתינן עלה וכגון במקום דלא מהני לחי וכמו שכתבו התוספות בתירוצם ודו"ק היטב.