והנה מ"ש מע"ל במה שחידש המזרחי דלכך ל"ש נטל"פ דפגימה ובליעה בא כאחד וע"ז הקשו האחרונים דא"כ למה צריך שביר' בכ"ח הא הבלוע נשאר ונטל"פ ומה מועיל השבירה דבשלמא מריקה ושטיפ' בכ"מ כדי שלא ישאר האיסור אבל כ"ח שנשאר האיסור מה מועיל שבירה וע"ז כתב מעלתו עפמ"ש המרדכי דבכלי שנאסר מחמת בב"ח בהנאה אסור להשתמש בכלי ונתלבטו הפוסקים בטעם הדבר וע"ז חידש הוא דהמרדכי לשטתו דס"ל דכ"ח צריך סמ"ך נגד כלו דגוף הכלי נ"נ דא"א להפריד האיסור יעו"ש ולפ"ז שוב אסור להשתמש בו דהרי נהנה מאיסורי הנאה דיש בו בלוע א"ה ולפ"ז לכך, צריך שבירה דהרי אסור לבשל בו וא"ל דהו"ל זוז"ג דהעצים עם הקדירה הו"ל זו"ג דז"א דכל דאסור במשהו לא מועיל זוז"ג וכמ"ש המ"א סי' תמ"ה ולפ"ז כיון דאסור במשהו כמ"ש הצ"ק דחטאת אסור משום דעפ"כ משהו יש וא"כ לכך צריך שבירה ובשאר קדשים דאינו אסור במשהו הו"ל זה וזה גורם ולפ"ז ע"כ דא"י מידי דפיו דאל"כ שוב לא נאסר בהנאה ול"צ שבירה והנה אמת שדפח"ח אבל גוף דבריך אינם דאיך שייך נעשה נבלה והא נטל"פ ונבלה גופא כל שאינו ראוי לגר ל"מ נבלה ואיך יאסר גם הכלי ודבריך יש לו מקום לדעת הרשב"א והר"ן דגוף הבלוע אינו לפגם רק שאינו נ"ט בהאוכל אך לפ"ז באמת אין מקום לכל דבריך שהרי הר"ן תירץ באמת קושית התוס' בזה דל"ש נטל"פ דבאמת הוא נותר יעו"ש סוף ע"ז וא"כ אין מקום לכל הפלפול. והנה בזבחים דף צ"ו ר"ש אומר ק"ק אין טעונין מריקה ושטיפה ורש"י הקשה דהרי הבלוע נעשה נותר ופולטו בהיתר לאחר זמן וכמו דהקשה הש"ס בתרומה ומע"ל הקשה דהרי התוס' סוף ע"ז הקשו לשיטת רש"י דלינת לילה פוגמת למה צריך מריקה ושטיפה בכ"מ ובכ"ח שבירה הא הוה נטל"פ וכתב הרא"ש שם דגזה"כ הוא ולפ"ז מה קושיא על ר"ש דהוא ס"ל דבקדשים קלים לא גזרה תורה והבלוע לא נעשה נותר דהו"ל נטל"פ ומה דמקשה בתרומה משום דתרומה יש לחוש שמא יבשל תיכף אבל בק"ק דהו"ל נ"ט בר נ"ט ועיקר החשש על לאחר זמן ושוב הוה נטל"פ והוא קושיא חמורה והאריך בפלפול גדול ולפע"ד י"ל דהרי התוס' הביאו בע"ז דף ס"ו דכל שאסור במשהו ל"ש נטל"פ ולפ"ז לר"ש דס"ל כ"ש למכות א"כ הרי הבלוע אף דנעשה נותר לאחר שנטל"פ מ"מ משהו ל"ש נטל"פ ושפיר אוסר ומקשה שפיר לר"ש לשיטתי'.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רמ״ח (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
