שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רמ״ו (ג׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה בגוף קושית התוס' בחולין דהיכא יליף מזרוע בשלה לטעם כעיקר הא מב"מ מה"ת ברובא בטל לכאורה היה נרא' לפע"ד דמכאן ראיה ברורה להרש"ל והאחרונים בסימן צ"ח שס"ל דמב"מ וד"א לדידן דמב"מ ברובא בטל אם יש מב"מ וד"א ל"ש לומר סלק ולפ"ז כאן שיש עצמות ובשר דהו"ל מבשא"מ וכנ"ל ואם כן הבשר שבזרוע נותן טעם בעצמות של האיל והעצם שבזרוע נותן טעם בהבשר אם כן הו"ל מבשא"מ א"כ אף דהמינו מבטל מ"מ לא שייך סליק ואמרי' דנותן טעם ושפיר יליף מזרוע בשלה דבטל בשא"מ ודוק והא דאמרי אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמה"ת ברובא בטל הנה לאביי דאתיא אליבא דר"י א"כ מב"מ חמיר א"כ אין מקום לשאלה אלא אף לרבא שפיר אמרינן דאי לאו דיליף טעם כעיקר שוב היה ברובא בטל אף בשא"מ והנה לפי מה שמצאתי בר"ש פ"ב מטבול יום משנה ג' שטה חדשה דגם במב"מ כל שיש כזית בכדי א"פ דאורייתא כל דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי ע"ש ולפ"ז יש ליישב קושית התוס' דשפיר יליף מזרוע בשלה דלפמ"ש הריטב"א בחידושיו דכאן מיירי בלי רוטב א"כ ישנו כל אחד בפ"ע הבשר והעצם ובכה"ג אף במב"מ לא בטל ברובא והא דאמר אטו אנן לקולא גמרינן וכו' דמדאורייתא ברובא בטל היינו לר"י דס"ל מב"מ לא בטיל א"כ שפיר הוה חומרא דאי לאו קרא הוה מב"מ בטל ברוב אבל ז"א דהרי הזרוע בשלה היה לוקחין מהאיל וניתן לכהנים ולא נשאר רק טעם הנימוח ומתבטל ברוב ובזה בודאי מב"מ בטל ברוב דל"ש האי לחודא קאי ושפיר הקשו בתוס' ובתשובה הבאתי שגם דעת הרז"ה באלו עוברין הוא כשטת הר"ש דגם במב"מ לא בטל כשיש כזית בכדי א"פ ע"ש. והנה בהא דאמרו לא נצרכא אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור פירשו התוס' דמיירי בטעם כעיקר ממש ואף שיש ששים ומאה כנגדם מ"מ משכחת לה שהזרוע חוץ לרוטב ונתן הזרוע טעם הנה לפמ"ש הר"ן בסוף כל הבשר בשמעתא דטיפת חלב דאף דחם בחם אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלי רוטב מ"מ זהו בחום של צלי אבל כאן שעומד בקדרה מתוך הבל הקדירה מתפשט בכלה אעפ"י שהוא חוץ לרוטב ע"ש ובש"ך סי' צ"ב ס"ק ג' הביאו וא"כ שוב מתפשט בכל החתיכה דאל"כ ל"ש לומר דבקדשים אסור דהא אינו אוסר רק כדי נטילה ולפמ"ש הש"ך דבאיסור גוש אינו אוסר צ"ע דכאן הזרוע בשלה הוה גוש ובפרט להריטב"א דלא היו רק כדרך צלי לבד ואם כן ל"ש לומר דבקדשים אסור דמשמע בכלה והנראה בזה דלפמ"ש הכו"פ סימן ק"ה ס"ק י"א בסופו דבקדשים דהתר מצטרף לאיסור א"כ דבר הנאסר בכדי נטילה יאסר השאר כדי נטילה וכן חוזר חלילה וא"כ ז"ש דבקדשים אסור דבקדשים היתר מצטרף לאיסור וע' בתוס' חולין ד"ה גלי ואם כן שוב אף דאינו אוסר רק כדי נטילה אוסר בכדי נטילה השאר כדי נטילה ובזה מדוקדק מה דנקט בקדשים דוקא ובתוס' נדחקו בזה ולפמ"ש א"ש ודוק ובזה מיושב היטב מה שהקשה הגאון הנ"ל קושיא עצומה לשטת הר"י דכל שהחתיכה מקצתה ברוטב אז מצטרף כל הקדירה ודוקא כשהיא כלה חוץ לרוטב ומונחת ע"כ חתיכה שחציה ברוטב ולפ"ז כיון דאין בשלה אלא שלימה לת"ק דרשב"י א"כ אינו רק חתיכה אחת דהא הזרוע מחובר לאיל ובכה"ג מצטרף בכלי וא"כ איך שייך טעם כעיקר שכתבו התוס' דמיירי במקצתה חוץ לרוטב ולפמ"ש יש לומר דזה דוקא היכא שיש רוטב אבל בצלי קדר אף במקצתה ברוטב אינו מצטרף לבטל רק כשכלה בקדירה ודו"ק היטב.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.