שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רמ״ה (ה׳)

עוד יש לי לומר דבר חדש עפמ"ש התוס' בגיטין דף ס"ז דדבורא מקרי ואמרי כשאינו בא מעשה על ידם ולפ"ז גם בשני עדים נמי כל דאינו רק דיבור בעלמא לא סמכינן על דבורו ולפ"ז לדידן דבדיעבד סמכינן על רוב מצויין א"כ לא ע"פ עדותם סמכינן ושוב לא הוה רק דיבור בעלמא ול"מ אחרים עומדים ע"ג ובזה יש ליישב דברי הראב"ן שהביא הב"ח והש"ך הקשה עליו בס"ק ה' ובפרט לפמ"ש בתשובה אחת בביאור דברי הפוסקים דתרי ג"כ חיישינן לבדדמי דהא גם על חד סמכינן וא"כ כל אחד סומך על חברו וא"כ ה"ה בזה כיון דע"א נאמן באיסורין שוב ל"מ תרי ודו"ק ובזה יש לי לומר דבר נחמד במה דמביא בהגהת אשר"י בחולין דף י"ב דיש חילוק בין עומדין ע"ג לרואים אותן ולא נודע הסברא ולפמ"ש א"ש דרואים יש לומר דאמר מלתא דלא רמיא עליו אבל בעומד ע"ג ומזהירו הוה מלתא דרמיא עליו ובזה יש לישב קושית הא"ז בהג"א שם שהקשה דלפ"ז מ"פ בדף ג' הא אמרת כשעומד ע"ג אפילו לכתחלה והא יש לחלק בין עומד ע"ג ללא עמד רק שרואה ולפמ"ש א"ש דזה דוקא לענין חש"ו שפיר יש לחלק דרואה ל"מ דשמא סמך עצמו דמסתם כשהוא שוחט אף שהוא חש"ו מ"מ שחט היטב דאטו שא"מ לא מצי למשחט לפעמים שפיר ומה"ט כתב הריטב"א דל"ש סמוך מיעוטא לחזקה דגם המיעוט אינו ברור דבודאי לא שחט יפה דיוכל להיות שישחוט שפיר אבל אכותי דחשיד לקלקל בודאי דקדקו היטב ושחט שפיר ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם דברים חריפים ונחמדים ת"ל. ובמ"ש ניחא מה דאמרו לעלופי לא חיישינן ודקדק הרמב"ן דמדקאמר בהאי לישנא דל"ח ולא אמר כדקאמר לענין מומחים דיש רוב ש"מ דבזה ל"ח כלל ואינו רק מיעוטא דמיעוטא ולפמ"ש י"ל דלשטת הגאונים דכל דאיכא לפנינו לא סמכינן על רוב ולפ"ז לכך אמרו דלעלפויי ל"ח דהא לא נוכל לברר זאת רק על פי עצמו והוא אינו נאמן נגד חזקת היתר וא"כ לכך לא חיישינן כלל אף שאינו רק רוב ודוק היטב ובלא"ה יש לומר דהנה כ"כ קושית הרא"ש יוסף וכן מצאתי בלקוטי פ"י בחולין שהקשה דהו"ל רובא דתלוי במעשה וכ"כ לעיל בשם אחרונים דעל מומחה ל"ק דהא המעשה כבר נעשה רק דקשה על גוף השחיטה דיש לחוש למיעוט השוהים ויתעלפו וכמ"ש הרשב"א במה"ב דאין ברית כרותה למומחה שלא ישהה ויתעלף רק דרוב אין שוהים ולא מתעלפים וא"כ שוב הוה רובא התלוי במעשה ונראה דאם נימא דלא חיישינן לעילוף והיינו דמצד הטבע של האדם אינו מתעלף א"כ הוה כמו תשמיש אדם דכתבו התוס' בבכורות דף כ' וביבמות דף קי"ט דכל דלא צריך מעשה ל"ש רובא תלוי במעשה ומעתה ז"ש דל"ח לעילוף ולא סמכינן על הרוב דאז היה רובא דתלוי במעשה וע"כ דמצד הטבע ליכא למיחש לעילוף כלל ולכך אמרו בדקדוק דל"ח לעילוף וזה נכון מאד וכ"כ הר"ן שזה דעת הרי"ף דל"ח כלל לעילוף ואף לכתחלה שרי אמנם שיטת הרמב"ם דלעילוף חיישינן לכתחלה וצריך לשאלו רק שכל שיודע הלכות שחיטה ודאי אלו שהה היה מודיע לנו ולכך לא חיישינן לעילוף ורבינא ס"ל דחיישינן שמא יתעלף ולא ידע שהיו כשיעור שהייה ולא יודיעו ובאמת שזה דחוק אך לפע"ד נראה דהרמב"ם מפרש דבאמת אינו רק רוב דכל שמצוי אצל שחיטה מומחה ומוחזק שלא יתעלף רק דכיון דתלוי במעשה לא הוה רוב ולכך חידש דכל שיודע שוב היה מודיע לנו אבל רבינא לשיטתי' דס"ל דכל דתלוי במעשה לא סמכי' על רוב אף במידי דהוה ממילא אבל אנן מחלקינן כמו שחלקו התוס' ביבמות וובבכורות הנ"ל דכל דהוה ממילא ל"ח והרמב"ם פסק כרבינא וחייש לעילוף ואם כן כיון דצריך מעשה שוב לא הוה רוב ולכך הצריך לחדש דעי"ז שיודע מודיע לנו שנתעלף. אמנם גוף דברי הרמב"ם הם תמוהים דמנ"ל לחדש זאת דלעילוף חייש לכתחלה ובדיעבד כשר ועיין בכ"מ ובלח"מ הרבה לתמוה ונדחק הרבה ולפענ"ד נראה דק"ל לרבינו הא דאמר רבינא כל"ב הכל מוחזקים שוחטין ואע"פ שאינן מומחין בד"א ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלף וקשה הא כבר אמרו דהוא מוחזק וא"כ הרי מוחזק שלא יתעלף ולמה צריך לשחוט לפנינו ועיין לח"מ ות"ל הרגשתי בעת למודי כל ההערות של הלח"מ אך נראה דמכאן יצא לו לרבינו דבאמת הוא מוחזק מצד שהוא מצוי אצל שחיטה יש לו הרוב דלא יתעלף רק דהוה תלוי במעשה ולכך לענין מומחה סמכינן על הרוב דלא תלוי במעשה וכמ"ש למעלה אבל לענין עילוף תלוי במעשה ולא סמכינן על הרוב ולכך אמר רבינא דבעינן שישחוט לפנינו אבל אנן אמרינן דלעלופי לא חיישינן והוה רוב גמור אבל רבינו פסק בזה כרבינא דבתרא הוא וגם במומחה היה ראוי לפסוק כרבינא דבתרא הוא ורק שהרי"ף ס"ל כמ"ש הרא"ש בשמו כיון דאחר רבינא אמרו דרוב מצויין א"ש מומחין הם פסק כסתמא דגמרא אבל בעלופי פסק הרמב"ם כרבינא וכיון דיש חשש עילוף ואינו בטבע שוב צריך שישחוט בפנינו וא"כ כל דברי רבינו מבוארים אבל בדיעבד סמכינן על הרוב אף דתלוי במעשה כיון דבזה נחלקו כל הני על רבינא וס"ל דלעלופי ל"ח כלל א"כ שוב הוה רוב גמור עכ"פ בדיעבד סמכינן ע"ז וז"ב כשמש ונתברר ת"ל שיטת הרמב"ם לאשורו וא"צ לדוחק הב"י והכ"מ שמתוך שיודע ה"ש יודיע רק דהוה רוב גמור בדיעבד וכעין מ"ש התוס' בכתובות דרובא דאונס לספק אחד אינו מצטרף ולס"ס מצטרף יעו"ש בכתובות דף ט' אמנם הטור נראה דס"ל כדעת הרמב"ם דבעילוף חיישינן רק מטעם שיודע ה"ש יודיע ובזה עמדתי על לשון הטור שכתב וכל אדם אפילו אין מכירין אותו שיודע לשחוט שלא יתעלף וגם אין יודעין בו שיודע ה"ש שרוב הרגילים להחוט הם בחזקת מומחין ומוחזקין והנה קשה דברישא התחיל בחשש עילוף מקודם ואח"כ בחשש שא"מ ומסיים להיפך שרוב מומחין ומוחזקין הרי דמסיים במומחין קודם מוחזקין ולמה שינה הלשון ולפמ"ש מדוקדק דהטור ס"ל ג"כ דחיישינן לעילוף ולפ"ז שוב חשש עילוף ל"ש הרוב דהוה רובא דתלוי במעשה משא"כ מומחה יש רוב גמור לכך הקדים החשש דעילוף וע"ז מסיים כיון דרוב מומחין ממילא הם מוחזקים שכל שיודע היה מודיע לנו ודו"ק היטב. אך לפמ"ש צ"ב דלא היה נאמן אחרי שבחזקת היתר וצ"ל דכל דלא סמכינן על הרוב שוב לאו בחזקת היתר והוא נאמן ודו"ק היטב. והנה במ"ש הב"י לענין חש"ו ז"ל וסובר רבינו דהיינו דוקא בחש"ו אבל פקח אפילו לכתחילה שוחט בעומדין ע"ג אבל בהג"א פ"ק דחולין כתב בשם א"ז שמי שאינו יודע ה"ש אסור לכתחלה לשחוט באעע"ג וכ"כ המרדכי וכתב שיש ר"ל שאפילו חש"ו שוחטין לכתחלה באעע"ג ודחה דבריו ודברי הב"י תמוהים לפע"ד במ"ש דפקח שוחט לכתחלה באחרים עע"ג והיה לו למנקט רבותא טפי דאף באחרים רואין מותר ודוקא בחש"ו הוא דיש מקום לחלק בין רואין לעע"ג כמ"ש הג"א בשם (א"ז) יש מי שר"ל דאף בחש"ו שוחטין לכתחלה בעע"ג וע"ש בדף י"ב בחולין שם ומ"ש הב"י דהג"א כתב בשם א"ז שמי שא"י ה"ש אסור לשחוט באעע"ג הנה אם כוונתו באחרים עע"ג לא נתבאר בשום מקום ואדרבא מפורש להיפך בחולין דף ט' דאף באחד רואה כשר ואת"ל באין עומדין ע"ג רק ברואים גם זה לא נתבאר ובפקח ודאי סגי ברואה כמ"ש בחולין דף ט' ודוקא לענין חש"ו מצינו חילוק זה וכמו שסיים הב"י שיש שר"ל דאף בחש"ו שוחטין בעע"ג וע"כ דברי הב"י צע"ג ועס"ג בש"ך ס"ק ט"ו וצ"ע שלא הרגישו בהב"י הלז. שוב ראיתי בהג"א דף י"ב שכתב על הך דראה אחד דלכתחלה אסור ולזה כוון הב"י בשם הג"א וגם לעיל בהא דקאמר אלא בבודקין אותו סגי מביא הג"א ראיה מהא דאמרו בבודקין אותו סגי ולא הקשה טפי דלכתחלה מותר ע"כ דלכתחלה אסור אבל אין ראיה בעע"ג די"ל דוקא בראה הוא דלא מהני לכתחלה משא"כ בעע"ג דאף דהג"א דחה החילוק הוא דוקא לענין חש"ו אבל פקח ועע"ג דודאי י"ל דמותר דהפקח בודאי ישמע לו ויעשה כדין ועכ"פ היה להב"י להזכיר הרבותא דגם בראה סגי בפקח וגם בא"ז אינו מבואר לענין עומד ע"ג ויוכל להיות דבעע"ג מועיל בפקח אף לכתחלה והנה ראית מהר"ם בהא דאמר בודקין סגי לכאורה משמע דאף במי שמסופקים אם יודע או לא ג"כ לכתחלה אסור וז"א מבואר כלל רק בידוע שא"י הוא דאוסר הא"ז אך הדבר נכון דלדידן דס"ל רוב מצוין מומחין הם א"כ כל שא"י סמכינן על הרוב אבל שם לרבינא דלא ס"ל הך רוב א"כ הו"ל סתם איש שאין ידוע אם יודע או לא שוה למי שיודע שא"י ודו"ק היטב. והנה במ"ש למעלה דלא יהיה נאמן לומר שנתעלף דע"א אינו נאמן נגד חזקת כשרות השיב תלמוד אחד בשנת תרט"ז אור ליום ד' נח די"ל דכאן מהימן לומר שהוא מן המיעוט ואמרתי דיפה אמר וכעין שכתב הר"ן דע"א נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב וכעין מ"ש התוס' ריש המניח ובכורות דף כ' דגם לרוב יכול לומר אני מן המיעוט יעו"ש ובמ"ש למעלה בביאור דברי הרמב"ם אמרתי אח"כ בלימוד התלמידים דענין הרוב דמומחין והרוב דמוחזקין הם יש להם כל אחד מעלה על חברו וחסרון דרוב מומחין אינו רובא דתלוי במעשה נגד זה צריך לברר עכ"פ דכל רוב כל שנוכל לברר מבררינן ורוב דמוחזקין היינו עילוף הוה רובא דתלוי במעשה אבל כל דבדיעבד סמכינן על מ"ד דלעלופי לא חיישינן שוב הוה יותר מרוב דתלוי בטבע אנושי דאינו מתעלפים ולא הוה רוב רק כלו דזה מצד הסברא דאדם אינו מתעלף ובזה מבואר כל דברי הרמב"ם ודו"ק. והנה בת"ה בית ראשון בשער ראשון כתב בשם הרמב"ן דכיון דאיכא חזקת איסור מן הדין היה שלא תצא מחזקתה אלא בידיעה ודאית ולא ברוב אלא משום קולא דבהמה לא אתרעי שהרי חתיכה ושחיטה לפנינו סמכינן על רובא ודי אם נסמוך בכך היכא דליתא קמן ולא נתבאר הטעם ולפענ"ד נראה דהנה רוב נתבאר בשטה מקובצת ב"מ דאינו רק ספק והתורה התירה אותו הספק ולפ"ז בשחיטה דאתחזק איסורא ואין ע"א נאמן להוציא מחזקתה לכך היו בדין שלא נסמוך על הרוב וזה שחידש ר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה והיינו דבעינן ידיעה ברורה ולא רוב רק דכיון דהבהמה לא אתרעי לכך סגי ברוב וז"ש עד שיוודע לך במה נשחטה והיינו על הסכין אבל האדם סמכינן על הרוב רק אם יש ספק על הסכין בזה צריך ידיעה ברורה ולפ"ז עכ"פ באיתא קמן צריך לבודקו ודו"ק היטב ודברי הב"י בפירושו להרמב"ם הוא תמוה דאם כן היכא אמרו לעלפויי לא חיישינן והא שם ס"ל דלא אמרינן רוב מומחין וא"כ מאין ידע שמא נתעלף ולא ידע כלל שהוא אסור וצע"ג. והנה לענין מומר אוכל נבלות לתיאבון או מומר לשאר עברות אי סמכינן על רוב מצויין דהוה מומחה או לא הביא הב"י סי' ב' מחלוקת דהמרדכי והר"ן ס"ל דבעינן שיהיה ידוע שהוא מומחה וכ"כ הרמב"ם אבל הרשב"א לא ס"ל כן ורצה לצדד שגם הרמב"ם יודה בזה ולפע"ד הדבר ברור שתלוי בהך דהקשו הקדמונים והובא ביתה יוסף בסי' א' דאיך ע"א נאמן בשחיטה דאתחזיק איסורא וכתבו דמקרי בידו ובשם הרא"ם כתבו דדוקא אדם מוחזק בכשרות בעי והב"י כתב שהרמב"ם דעתו ג"כ דבבשר בעי מוחזק בכשרות ועש"ך סי' קי"ט ס"ק א' ולפ"ז פשיטא דבמומר ודאי אינו נאמן דאינו מוחזק בכשרות וגם נראה דבידו לא מקרי כיון דהוא מומר לתיאבון ואינו טורח א"כ לא מקרי בידו כ"כ והרי אין מוסרין לו לשחוט בלי בדיקה על סמך שיבדקנו אח"כ וא"כ שוב לא מקרי בידו ולפע"ד הטעם פשוט משום דבזה שייך סמוך מיעוטא לחזקה ול"ש כאן תירוץ הרא"ה דכלם מצויין דפשיטא דמומר אינו מכלל המצויים אצל שחיטה וגם תירוץ הרשב"א שמתעסק לבטל החזקה דהמומר אינו מתעסק לבטל החזקה דכל שיהיה לו טרחא קצת לא ירצה להטריח והב"ח כתב דהחשש שמא ימצא פגום ויהיה ברכה לבטלה אבל לא חיישינן שמא ישכח ולא יבדוק והש"ך השיג עליו מהך דאמרו מנין לבדיקת סכין מה"ת ופריך פשיטא דלמא פגום וכוונתו דמה"ת ל"ש חשש ברכה לבטלה ולפע"ד הכוונה פשיטא דבאמת כל שכבר נבדק הסכין כראוי ורוצה לשחוט בו שנית פשיטא דאין חשש רק משום ברכה לבטלה דהרי מוקמינן הסכין בחזקתו וכמ"ש לענין ציצית בסי' י"ג דעיקר הבדיקה משום הברכות ועיין במ"ג שם וה"ט בזה אבל שם דהסכין נמצא מחדש ולא נודע כלל אם כשר הוא שפיר צריך בדיקה מה"ת משום חשש שמא פגום הוא ותדע שכן הוא דהרי באמת היה שעת מלחמה ושטת הרמב"ם בה' מלכים פ"ח דבכל מלחמה כשירעבו ויצמאו הותר להם קדלי דחזירי וע"כ הא דהצריך שאול בדיקה הוא משום דבדבר שאפשר לתקן בקל פשיטא דל"ש חשש סכנה ואסור וזה דוקא בחשש תורה אבל ברכה לבטלה דרבנן כמה אסורי דרבנן הותר להם כמבואר ס"פ קמא דעירובין ודו"ק ובאמת החשש שמא ישכח הנה באמת מהר"ן משמע דל"ח שמא ישכח כמ"ש הש"ך בשמו ס"ק ח' והטעם נראה לפע"ד להיפך דבשלמא כשאינו חשש כ"כ וכשר בדיעבד בלי בדיקה חיישינן שמא ישכח מלבדוק כיון דהדבר ניקל אבל כל שהבדיקה חיובית ל"ח שמא ישכח וזה להיפך משיטת הטור לקמן סי' צ"א ובט"ז שם ס"ק א' ויש לחלק דשם באיסור דרבנן אף שהדבר חיוב גמור חיישינן שמא יהיה ניקל בעיניו אבל בחשש איסור תורה אדרבא להיפך חיישינן כל שהאיסור ברור כנלפענ"ד ודרך אגב ארשום בקצרה מה שהשיג הש"ך בסי' ב' ס"ק י"א על הרמ"א דהמעיין במהרי"ק ימצא דכל שהוציא טריפה מת"י בודאי אסור לאכול משחיטתו ומדמה לחלב ולפע"ד הדבר פשוט דשאני חלב או מכר טריפה דהדבר ידוע שהיה במזיד והוא ידע ואשם אבל בשחיטה דאף המומחה גמור יוכל להיות שיצא מכשלה מת"י בשוגג כמ"ש הרשב"א במה"ב שאין ברית כרותה שמומחה לא יכשל ולפ"ז מצי השוחט להתנצל שהיה שוגג ושוב לא נעשה רשע וכל שמכחיש העד אף אם היו מודה לה עד היה יכול להתנצל כי הי' שגגה ודוקא בשנים לא מצי להתנצל כי שוגג הי' אבל בע"א כיון שאינו נאמן עליו מועיל התנצלות שוגג ושוב לא שייך לאסור מכאן ולהבא והמהרי"ק כיון שאף אם היו מודה שהיו מזיד כל שיכול לעשות תשובה לא שייך שויא נפשא חד"א ודו"ק. ודרך אגב אזכיר מה שאמרתי בשנת תרט"ז בטריסקאוויטץ על מ"ש הרשב"א סי' ר"א להוכיח דס"ס עדיף מהרוב דהרי ר"י דפוסל אף ברוב כשרים אצלה ואפ"ה בס"ס מכשיר וע"כ דס"ס עדיף מרוב והקשה הפ"י דהא יש רוב דרוב משפחות כשרות והו"ל ס"ס ורובא ומנ"ל להוכיח דס"ס עדיף מרוב די"ל דשאני ס"ס דיש ס"ס וגם רוב וזה ודאי מועיל ועוד הקשה דא"כ מ"ט דר"ג דפוסל הא יש ס"ס ורוב ובתרי רובא מודה ר"ג ולפע"ד נראה כעת כי כבר הכינותי בזה קונטרס תשובה מיוחדת ע"ז ואינו לפני כעת אך אביא אומר מן החדש וטרם יהיה כל שיח נראה לפע"ד דזה לא מקרי תרי רובי דתרי רובי לא מקרי רק שיש חילוק בין הריבויים כדאמר בדף ט"ו רוב העיר ורוב סיעה אבל כאן מה שרוב משפחות כשרות וגם יש ס"ס איזה הוא כשר ל"ש תרי רובי דס"ס על אותו האיש אינו נ"מ דכל שנחוש שהוא פסול מה יושיענו שרוב משפחות כשרות הא כאן נודע שנתערב ספק חלל ואם כן מה מועיל הרוב משפחות לאותו משפחה והרי אותו משפחה יצאתו מכלל הרוב וכעין שכתב התב"ש לענין מים בראש דרוב בהמות אין להם מים בראש וה"ה כאן מה מועיל לזה הרוב דמשפחות לאותו משפחה שעכ"פ יש כאן ספק חלל לפירוש ר"י ט"ע וכן לפירוש רש"י ולפ"ז שוב ל"ק לר"ג וגם הרשב"א שפיר הוכיח מהך דס"ס עדיף מרוב וא"ל דשאני כאן דהוי ס"ס ורוב דהרוב משפחות אינו שייך לצרף דהרי אותו משפחה כבר יצאת מגדר רוב המשפחות כנלפע"ד ברור גם מ"ש הפ"י דכיון דלר"ג בריא אלים מס"ס והרי אנן קי"ל דע"א ל"מ באתחזיק איסורא מכ"ש דאינו ראוי שיועיל ס"ס באתחזיק אסורא ולפענ"ד נראה דהטעם דלר"ג מועיל ברי הוא כמ"ש הר"ן פרק האומר בקידושין דע"א יכול לברר המיעוט מתוך הרוב ולכך מועיל בריא שהיא מבררת שהוא מהרוב הכשרים דלמה לא יועיל אבל בשמא ל"מ ס"ס כל שאינו מברר הרוב ל"מ לר"ג ולפ"ז מבואר ההבדל שמועיל ס"ס וע"א אינו יכול להעיד נגד החזקה ולפמ"ש א"ש דהרי חזקה ל"ש מברר המיעוט דדוקא ברוב שייך בירור המיעוט מתוך הרוב משא"כ בחזקה ולכך ע"א אינו נאמן באתחזיק האיסור אבל ס"ס דהוא עדיף מרוב ולקצת פוסקים הו"ל כרובא דאיתא קמן דהרי יש שני צדדים לפנינו ואם כן בכה"ג ודאי מועיל ס"ס דהרי רוב עדיף מחזקה וכל שכן ס"ס דהוה רובא דאיתא קמן ודו"ק.