שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רמ״ה (ג׳)

והנה בהך דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דעת העיטור דלכתחלה לא סמכינן על הרוב ובדיעבד מותר בלי בדיקה ולא נודע סברתו ולפע"ד נראה דהנה הרשב"א במ"ה שער ראשון בית ראשון האריך להשיג על הרא"ה שחידש דהך דרוב מצויין אצל שחיטה הוא כלו דאל... יקשה לימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור דשא"ז וע"ז הקשה דרוב אינו כולל כלו ומה שהקשה מסמוך ל"ק דכל שיש מתעסקין לבטל החזקה הלז ורוב מהמתעסקים לבטל החזקה בטלוהו כהוגן מה"ת לחוש למיעוט ול"ש צירוף דהא המיעוט אין לו סמך על החזקה דע"ז אנו דנין דהא רוב מהמתעסקים בטלו החזקה ע"ש ודפח"ח ולפ"ז לכך כל שכבר שחט והרי התעסקו לבטל החזקה א"כ ל"ש לצרף המיעוט להחזקה אבל כל שעדיין לא שחט ללכת לשחוט והרי חזקת האיסור לפנינו אנו חוששין שמא זה שהולך לשחוט הוא מהמיעוט והרי יש לפנינו כעת עדן מיעוט והחזקה ברירה לפנינו וז"ב כשמש. אברא דלפע"ד גוף סברת הרשב"א אף שהיא מושכלת אבל עדיין מוכרחים אנו לדברי הרא"ה דאם נימא דאינו רק רוב יקשה היאך אנו מתירין לשחוט לכתחלה לשיטת הגאונים על סמך שנבדוק אח"כ ואם נשתלי לבדוק ג"כ יהי' כשר הא בזה יקשה כיון דהמיעוט הוא בודאי בעולם שא"י ואיך אנו מבטלים לגמרי המיעוט ובשלמא בכל רוב אמרינן על אותו פרטי שהיא מן הרוב ואין אנו מבטלין המיעוט לגמרי אבל כל שאנו אומרים שישחוט לכתחילה על סמך שיבדקנו אח"כ א"כ הרי אנו מבטלין לגמרי המיעוט דדלמא נשתלי מלבדוק ואז אנו בטלנו המיעוט לגמרי וכעין זה כתבו הקדמונים לענין הא דאמרו ורבנן הוא דאצריך דכל שאנו עושין תקנה להעולם כלו היאך אפשר שלא נחוש להמיעוט שישנו בעולם וע"כ דרוב הוא כלו א"כ אין כאן מיעוט כלל ובזה יש לומר טעמו של בעל עיטור דלכתחלה לא ישחוט עד שיבדקנו שלכתחלה אנו צריכין לתקן גם המיעוט והוא סובר דרוב דוקא ולא מיעוט ובדיעבד שכבר שחט אז אנו דנין על הפרטי והפרטי מוקמינן על הרוב שמצוי אצל שחיטה וא"צ בדיקה אברא דלכאורה צ"ב דכיון דאמרינן דבדיעבד שחיטתו כשרה וא"צ למבדקיה כלל א"כ מה אהני רבנן במה שאמרו שכלתחלה לא יתנו לו לשחוט והא יתבטל תק"ח דכל אחד יתן לשחוט ובדיעבד כל ששחוט שחיטתו כשרה וכעין זה כתבו גבי בדיקת הריאה דלכך גם בדיעבד טריפה דאל"כ כ"א יאבד הריאה ולא הועילו בתקנתם אך נראה דלפמ"ש הרמב"ם דזה דוקא על מי שנותן לשחוט אבל השוחט בעצמו צריך שיהיה עומד לפני החכם ויהי' בקי ורגיל וכמ"ש בב"י וד"מ ס"ק שע"כ נוהגין ליטול קבלה א"כ שוב שפיר הועילו חז"ל בקתנתם דהשוחט בעצמו לא ירצה לשחוט עד שיעמוד לפני החכם ליטול קבלה ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א והט"ז דלוקי הש"ס הכל שוחטין ביודעין שהוא מומחה ובדיעבד שלא נודע ושחטו שחיטתן כשרה ולפמ"ש א"ש דלדידן דוקא שנוהגין ליטול קבלה הוא דשייך הדין אבל בזמן המשנה והש"ס שלא נטלו קבלה א"כ שוב לא כשר בדיעבד כל שלכתחלה הי' תקנת חז"ל שלא יתנו לשחוט דאל"כ נתבטל תקנת חז"ל וע"כ דגם לכתחלה מותר לשחוט בלי בדיקה וכשיטת הר"י ואף שהב"י הסכימו להעיטור היינו לדידן שמצריכין ליטול קבלה אבל כל שלא נהגו בקבלה שוב מותר לכתחלה ול"צ בדיקה לא לפניו ולא לאחריו וסברת הגאונים נראה דלא מבטלין התקנה כיון שמצריכין לבדקו אח"כ א"כ לא נתבטל המיעוט ואי משום דשמא ישכח לבדוק בזה לא מבטלין המיעוט דבאמת בודאי יהיה זהיר לבדקו ואם ישכח באיזה פעם יוכל לסמוך על הרוב והנה לכאורה י"ל דמה דפליגי על רבינא וס"ל דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן רבינא לשיטתו דס"ל דרוב התלוי במעשה לא חשוב רוב בבכורות דף כ' לכך לא סמכינן על רוב מצוין אבל לרבא דלא ס"ל כרבינא לכך ס"ל דלא חיישינן וסמכינן על רוב איברא דלפ"ז יקשה לדידין דברובא דתלוי במעשה לא מועיל רוב כרבינא והיאך סמכינן על רוב מצוין אצל שחיטה ובס' ראש יוסף בחולין דף י"א הקשה כן וכתב דאינו רק מיעוטא דמיעוטא והאמת זה לשיטת הרא"ה אבל הרשב"א ס"ל דמיעוט גמור הוא וראיתי באחרונים שכתבו דהך רוב דמומחין הוא דמסתמא אותן המתעסקין בשחיטה למדו כבר ונמצא שכעת אינו תלוי במעשה רק כעת אנו אומרים שודאי ישחוט כהוגן דהא הוא כבר מומחה ולפע"ד אכתי קשה דהרי הרשב"א במ"ה שם כתב דיש מיעוט ששוהין או דורסין ותשיגם מקרים שאין ברית כרותה למומחה שלא יקלקל לפעמים וא"כ ע"כ לומר שברוב פעמים לא מקלקל וע"ז שפיר קשה דהו"ל רוב התלוי במעשה ובאמת גם תירוץ השני של הרשב"א לענין סמוך מיעוט לחזקה דהו"ל מיעוט העומד נגד הרוב לגמרי ואינו בא מן הרוב זה ניחא לענין מיעוט דאינם מומחין אבל לענין מיעוט דאפילו המומחה עושה שלא כהוגן ל"ש הך תירוצא כלל ובאמת היה מקום לומר סמוך תרי מיעוטי להדדי כמ"ש הר"ן בביצי נבילות רק שהשני מיעוטים אינם על ענין אחד דזה לגמרי נגד הרוב וזה מן הרוב ובכה"ג לא מצטרפי ביחד ועי' בישועת יעקב אהע"ז סימן מ"ג ועכ"פ קשה דהו"ל רוב התלוי במעשה אמנם נראה דזה הרוב שלא תשיגוהו מקריים הא גם המיעוט תלוי במעשה וכיון דבין הרוב ובין המיעוט תלוי במעשה בודאי אזלינן בתר הרוב כמ"ש הרשב"א בחולין דף י"ב יעויין שם וזה ברור.