שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רמ״ג (ה׳)

ומה שהביא דברי המשאת משה הובא בפתח עינים להגאון חיד"א במס' סוכה דף ל' באם גזל אתרוג מחבירו ואח"כ מחל לו דיצא למפרע והקשה מסוטה ד' מ"ג הנה לא ראיתי ספרים הנ"ל אמנם קושיתו לא קשה דשם לא אמרו רק דלא הוה לוקח כיון דבעת הלקיחה היה בתורת גזל אם כן ע"ז לא אמרה תורה שיחזור ונהי דאח"כ עשה תשובה ויהיב דמי מ"מ התורה לא אמרה שיחזור רק על מה שלקח ולא חנכו ולא מה שגזל אף שאחר כך יהיב דמי אבל לעולם לענין דיצא מתורת גזילה כל שיהי' מוחל לו אח"כ יצא למפרע אף דלא מיקרי לוקח וז"ב ומ"ש על מה שהקשתי בהגהות לירושלמי שנדפס בזיטומיר בירושלמי פסחים פ"ג תפתר בחמץ שאין בו כזית וכר"ש דאמר כ"ש למכות והקשיתי ממ"ש התוס' בע"ז דף ס"ח בשם רבי יקיר דע"י תערובת מודה ר"ש וע"ז כתב דכל הטעם של ר"י היא משום דאחשביה וע"י תערובת ל"ש אחשביה ולפי"ז חמץ דאסור מקרא דלא יאכל ולאו מטעם אחשביה שוב אפילו על ידי תערובת אסור הנה לפי"ז למה מוקי הירושלמי כר"ש הא ר"ש אתי עלה מטעם דאחשביה כמ"ש הרמ"ה בריטב"א במכות וכאן יש קרא אחרינא ומ"ש על דברת מ"ג לענין דבש תמרים אם מיקרי דבש והביא מעלתו ש"ס פסחים נ"ג ושבועות י"ב הנה יעיין בתשובת רדב"ז ח"ג סי' תקכ"ז מה שהאריכו שם התוס' השואל והרדב"ז ואני הארכתי בזה מהש"ס הנ"ל ותמהתי שם על הרדב"ז והמלמ"ל פ"ב מביכורים שהביאו דברי הירושלמי וכל דבש והבינו דדבש היינו דבש דבורים ובמח"כ נטו מדרך הפשוט דהכונה לדבש ממש היינו דבש המשקה עצמה ועיין חולין ק"כ וכבר רמזתי קצת בירושלמי זרעים בביכורים שם ועיין מלמ"ל פ"ה מאיסורי מזבח.