שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רמ״ג (ד׳)

והנה בנדה דף נ"ח ד"ה ולענין כתבו ג"כ כמה תירוצים בחולין ואח"כ כתבו בזה"ל ועוד נראה דהתם קאמר שאם רוצה להוציא יביא ראיה אבל הכא לא תתחיבה השניה בכיבוס ודבריהם סתומים ולכאורה כונתם לחלק בין כשבאה להוציא אז עליה להביא ראיה וכאן אינה באה להוציא והדבר תמוה כאשר כל הבא בתוכו יתמה שהרי גבי מחט בעל הטבח בעי לאתויי ראיה אף דלא יהיב דמי וכמ"ש התוספו' בכתובות דף ע"ו ד"ה כל ובחולין שם בהדיא ועיין בסד"ט שהניח בצ"ע וכ"כ הרבה אחרונים וזכורני שבחידושי למסכ' נדה כתבתי בזה וכעת נראה דכונת התוס' היא דבשלמא בטבח כל דהיה נותן דמים היה צריך להביא ראיה אם כן אף כשלא נתן הדמים מ"מ היה בגדר נולד ספק ברשותו דאם היה נתן דמים היה צריך להביא ראיה ובפרט דסתם טבח כל דלא יהיב דמי לא יהבי ליה חיותא א"כ הניחו סתמא דכל מי שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה אבל כאן לעולם אינו באה להוציא דהא באמת הבגד שלה והוי תמיד הספק ברשות המשאיל דהשואל אינו בא להוציא ודו"ק ומה שהביא דברי הנה"מ סי' ער"ה על דברי הר"ן בנדרים דף כ"ה שכתב דאינו מועיל שאלה בהפקר ותמהו כיון דהנדר נעקר מעיקרא ע"י שאלה הוי הפקר בטעות לפענ"ד ל"ק דלפמ"ש הרשב"א דבתרומה ביד כהן לא מצי לשאול עליה וכן קימ"ל ובשו"ת נו"ב מהד"ב סי' קנ"ד ביאור דכיון דצריך להיות חרטה דמעיקרא ולענין זה אינו נאמן שיוכל הכהן לומר אינו מאמינך אם באמת יש לך חרטה דמעיקרא ע"ש אם כן צדקו דברי הר"ן דאינו מוצא שאלה בהפקר כיון דזכו אחרים שוב יוכל לומר אינו מאמינך וז"ב ומ"ש על שו"ת ב"י הובא בפמ"ג יו"ד ספ"ז דכל דעסיק במלאכתו חיישינן שמא ישכח וע"ז הקשה מיומא דף י"ד דאמרו באנינות לילה דרבנן ל"ש שמא ישכח ויאכל יפה הקשה דגם שם עסיק במלאכתו אבל לפענ"ד ל"ק דשם מצות עבודה שלא יעבוד עבודה במקדש בזה וודאי לא גזרו באנינות לילה דרבנן לבטל מצות עבודה.