שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רל״ג (ד׳)

ומה שהקשה ברבא דאמרו בביצה דף ח' ספק מאי טעמא דלמא עביד כתושה ודאי נמי עביד כתושה וע"ז הקשה דזה פשיטא שלא קעביד כתושה במזיד דנאו ברשיעי עסקינין רק שע"י טרדתו במצוה יש לחוש דילמא ישכח ויעבוד כתושה א"כ שאני ודאי דהוה טרוד במצוה ועשה מצוה דקי"ל דפטור אבל בספק דיש לחוש דלא קיים המצוה בודאי אסור דילמא עביד כתושה יפה הקשה ולפענד"נ דכל דתיקנו חז"ל דצריך לכסות מספק שוב הוה ליה כעשה מצוה כיון דרבנן חייבוהו לכסות מספק הרי קיים המצוה וכעין מ"ש התוס' בשבת דף ד' דאם אנוס ע"י דרבנן גזרו עליו פטור דהרי אנוס ע"י גזירה דרבנן א"כ ה"ה כאן בספק דרבנן ומחויב לכסות אף שיש לחוש דילמא אינו חייב בכסוי מ"מ הרי קיים כתיקון חז"ל וקיים המצוה ואף בטרוד במצוה דרבנן ג"כ מיקרי טרוד מצוה ואף דהטעם המלך בהלכות לולב לא כתב כן אינו נראה לי וגם לדבריו כאן בצד הספק דילמא חיה הוא ומקיים מצות התורה ודו"ק.