שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רל״א (ד׳)

ואעתיק כאן מ"ש בשנת תרט"ו ב' וישב הנה ראיתי בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ד נשאל על אחד שנמצא נטבע בשבולת הנהר ונתעסקו אנשים במיתתו ולא נודע אם השגיחו על סימנים עתה באתה האשה ואמרת סי' שהי' לבעלה באחת מאצבעות ידיו וגם באחת מאצבעות רגליו אם מותר לפתוח הקבר אולי ימצאו סימן שזהו האיש שכתביו ובגדיו מורים שזה האיש הוא שנאבד זה חצי שנה וע"ז כתב הגאון מהר"פ ז"ל בעהמ"ח תשובה מאהבה לפי מה דאמרו בגמ' ב"ב דף קנ"ד וכי תימא יוכלין לאמר אנן זוזי קא יהבנו לנוול ולנוול ור"ע לא דחי רק משום דסמנים עשוין להשתנות לאחר מיתה וא"כ אף דבשביל דנמ"מ ק"ל דאין רשאין לנוול אבל משום תקנות עגונות רשאי לנוול דתוכל לאמר מה לי בנוולו וגם הבנים יכולין לומר קדיש והגאון בעל שובת ציון הישב דלא דמי דבשלמא הלקוחות יכלו לנוול ולנוול אבל כאן אטו האשה תפתח הקבר והנשים אחרים יפתחו הקבר ואין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ומהר"פ חזר בו. ואני אומר דאין זה כלום דאטו שם דוקא הלקוחות מוכרחים לפתחו והרי הלשון אומר לנוול לנוול ולא אמרו שהם יפתחו הקבר אמנם ביאר הדבר דבאמת ניוול המת לא שייך רק אם עושין בחנם שלא לצורך ומכוון לנוולו אבל כאן אין עושין כדי לנוולו רק בשביל המעות ואין זה מיקרי ניוול וגם כאן הנשים הפותחין בשביל להתיר מכבל העיגון אין זה מתכוון לנוול רק כי אם לצורך דבר גדול וגם בעלה ניחא ליה בשביל שתיתר האשה מכבל העיגון ועיין חולין דף י"א שאמרו וכי תימא בשביל איבד נשמה דהאי נינוולי ובשו"ת נוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' ר"י הקשה דאדרבה שם אם לא נינוולי יפטר הרוצח דאולי הרוג טריפה ולפי מ"ש אתי שפיר דכל שהתורה חסה על איבד נפש מישראל אינו מקרי מנוול דאין עושין בשביל לבזותו רק בשביל איבד נשמה של זה ועכ"פ דזה ודאי דכל שעושין לצורך ענין גדול תקנות עגונה לא שייך ניוול ומ"ש מהר"פ שם דהכא יש ספק שמא לא ימצאו הסימנים לכן אי אפשר לנוולו. הנה כל שעושה בשביל שיבוא איזה תכלית לא מקרי ניוול ומ"ש דשייך משום חרדת הדין לפע"ד דכל שיש תקנה בכדי שתיתר האשה לא משגיחין מפני חרדת הדין ואם כן אף דבשביל ממון אין לנוול בקרובים היינו דוקא בממון דניתן למחילה א"כ הקרובים מחייבים לוותר בשביל קרבתם אבל בשביל תקנת עגונה מותר מידי דהוי אלקוחות דאמרו אכן זוזי יהבני לנול ולנוול. והנה בשו"ת הנ"ל כתב לתמוה על הש"ע ח"מ סי' רל"ה סעיף י"ג שכתב שם שלשה טעמים א' שאין מנוולין את המת ב' סימנים עשוין להשתנות ג' חזקה דאין עדים חותמין אלא א"כ עשו בגדול. ומקורו מהרמב"ם פרק כ"ט ממכירה הלכה י"ז דכתב דאסור לנוול ועוד סמנים עשוין וחזקה דאין עדים חותמין ולא כתב לשון ועוד חזקה. משמע דעשוין להשתנות וחזקה דאין עדים חותמין הם אחת ע"כ בארו הוא דבאמת קשה מה מועיל החזקה דאין עדים חותמין הכא הקרובים אומרים דיכלו לברר שהיה קטן וכ"מ דיכלו לברר לא שייך חזקה רק לפי מה דמסיק ר"ל דעירור דבני משפחה לאו כלום ואין יכולין להוציא מיד אם כן כיון דחזקה דאין עדים חותמין מסייע לחזקת הלקוחות ממילא אמרינן דסימנים עשוין להשתנות ומספק אין לפתוח ואם כן הך דעשוין להשתנות וחזקה דאין העדים חותמין הוא טעם אחת עיין שם שהאריך.