שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״ל (ד׳)

ומה שכתב לתמוה על מה שאמרו בירושלמי פ' המצניע כתיב ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה שמן המאור בימינו קטורת הסמים בשמאלו ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו והובא ברש"י בשבת דף צ"ב וע"ז תמה מעלתו על רש"י פ' במדבר בפסוק ופקודת אלעזר שכתב שעליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן ופירשו המזרחי והגור אריה ששמן והקטורת ושמן המשחה עליו הי' לשאת אותם אבל מנחת התמיד היה עליו מוטל לצוות ובירושלמי אמרו להיפוך הנה מצאתי שכבר קדמו בזה היפה מראה בירושלמי שם תמה על המזרחי ולפענ"ד נראה דבאמת דברי המזרחי נראים דהיאך אפשר דמנחת התמיד ישא בעצמו שהיתה נפסל ביוצא וגם למה יעשה אותה מקדם הלא חביבה מצוה בשעתא ולכן בירושלמי אמרו מנחת תמיד של יום היינו של אותו היום בלבד זה היה תלוי בזרועו אבל מנחת התמיד של יום אחר הוה מצוה להקרב וא"כ באמת ופקודת משמש תרווייהו לשון ממונה גם לשון נשיאה בעצמו ומה שנפסל ביוצא לפענ"ד ל"ק דהרי כלי השרת אין מקדשין אלא מדעת ועי' בסוכה דף כ' ומנחות דף ז' וא"כ לא נפסלה ביוצא דהרי הוא היה האמרכל ומהו אמרכל מר על הכל כדאמרו בירושלמי שם וא"כ שוב אין מתקדשין אלא מדעתו ולא נפסל ביוצא ובזה יתיישבו כל דברי הירושלמי שם וע' מלמ"ל פ"א ממעשה הקרבנות הח"י שלא נזכר מדברי הירושלמי הלז.