שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רכ״ח (ג׳)

ומה ששאל במ"ש היש"ש במסכת גיטין כ"ש סכ"ב וחידש שם דלא מועיל אם אין הקלף של הבעל לא מועיל שהאשה תשכור לסופר שיתן לו קלף דל"ש למימר אקנייה אקנה ליה מתורת הפקר ב"ד הפקר אדמטי לידיה וכ"ז שלא יקנה הסופר את הקלף להבעל מקדם וכתב עליו את הגט נמצא שנכתב הגט על דבר שאינו שלו והוה כשלא לשמו שאינו ראוי לו מאחר שעדיין לא זכה בגוף הקלף ע"ש וע"ז הקשה מהא דאמרו בגיטין דף כ' ע"א היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתב עליה והרי היא יוצאת מתחת ידו מי אמרינן אקנייה אקנית היא ליה או דלמא לא ידעה לאקנויי וע"ז הקשה דכדברי היש"ש ע"כ שהקנתה לו מקדם הטבלא וא"כ לא מועיל אף שידעה לאקנויי דלאח"כ ע"כ ידעה לאקנויי ומה מיבעיא ליה ולפענ"ד לק"מ לפמ"ש התוס' שם דלא ידעו לאקנויי היינו הדבר שהוא מחזיר לה ולא גמרה ומיקניה ליה אלא בתורת שאילה משאילתא א"כ באמת הקנתה לו מקודם רק שלא ידעה לאקנויי בתורת החלטה רק בתורת שאלה וז"פ שוב ראיתי בר"ן על הרי"ף בהא דאמרו האשה כותבת את גיטה הקשה הר"ן איך אשה כותבת את גיטה והא צריכה הקנאת האשה לבעלה בין כתיבה לנתינה וכו' וליכא למימר דכשקונאת הקלף לבעלה מעיקרא עסקינן הא לעיל פשטינן מינה בעיא דמוחזקין בטבלא שהיא שלה כו' ועוד דאי בנתינה קודם כתיב אסקינן ודאי דבעיא בהלכות גט וידעו לאקנויי ע"ש הנה שהרגיש קושית מעלת' אבל הרש"ל לא קשה ליה בזה שהוא מפרש כפירוש התוס' וא"כ ל"ק על הרש"ל וכמ"ש אמנם מדברי הר"ן מבואר בהדיא דלא כיש"ש ומצאתי ביש"ש ס' ל"ד שם שהביא דברי הר"ן וכתב שלפי שטתו ע"כ מיירי שהקנתה לו מקודם שאל"כ לא מועיל אבל ל"כ ליישב קושית הר"ן דאיך שייך שלא ידעה לאקנויי אבל לפמ"ש א"ש ע"ש והנה מדברי היש"ש מבואר דהפקר ב"ד אינו קנין וצריך שיבואו לידה אח"כ וכמ"ש בגט פשוט ס' ק"כ וכן כתב שארי הגאון במקור חיים ס' תמ"ח וכבר כתבתי בתשובה אחת בענין זה באורך והבאתי דברי היש"ש פרק עשירי מיבמות ס' י"ט שכתב דר"א עדיף מדר' יצחק דלרבי יצחק אין הפקר ב"ד מועיל שיהא נקנה לחבירו אבל מדר' אליעזר מבואר דאפילו להחליט לחבירו יכול להפקיע ממון של אחר להחליט לחבירו וא"כ לשטתו שוב מועיל מה שהפקר ב"ד הפקר ויכולין להקנותה לבעל ובמקור חיים ס' תמ"ח לא כתב כן ולא ראה דברי היש"ש הנ"ל עכ"פ דברי היש"ש סותרים זא"ז וצ"ע והנה בגוף הענין אי הפקר ב"ד הפקר לבד או שעושה קנין הנה כעת חדשות אגיד דבאמת אדרבה שיהיה קנין ודאי נכון אבל שלא יהיה רק הפקר לבד צ"ב דהיאך שייך שהב"ד יפקירו ממון אחרים שיהיה הפקר ויעברו על בל תשחית אמנם באמת צ"ל כמ"ש הרשב"א בחדושיו לר"ה דף ט"ז גבי תוקעין ומריעין כשהן עומדין וכו' והקשו בתוס' הא קעבר משום בל תוסיף וכתב הרשב"א דמה דעובר משום בל תוסיף שהוסיף מדעת עצמו כגון כהן שהוסיף ברכה משלו אבל במה שעמדו חכמים ותקנו לצורך אין כאן בל תוסיף דכבר נאמר ע"פ התורה אשר יורוך ע"ש ולפ"ז ה"ה במקום שהב"ד רואין שצריכין לקנוס האדם שיהיו נכסיו הפקר התורה נתנה להם רשות שיכולין להפקיר ועכ"פ במקום שמקנו לאחרים בודאי הפקרם הפקר ובזה הבינותי מה דאמרו במו"ק דף ט"ז מנלן דמפקרינן נכסיה דכתיב כל אשר לא יבא יחרם כל רכשו פ' רש"י דהפקר ב"ד הפקר מהכי נפקא לן בכל דוכתא והוא תמוה דלמה לו זאת לרש"י וראיתי בס' טל חיים מחתן דודי הרב הגדול נר"ו שעמד בזה ולפמ"ש א"ש דשם דעשו אותו הפקר ואסרו בהנאה ושייך בל תשחית זה לא ידענו דמנלן שיוכלו להפקיר ויעברו על בל תשחית וכבר האריך בטל חיים שם בענין זה וע"כ פירש"י דמהכא נפקא לן דהפקר ב"ד הפקר ובזה מיושב היטב מ"ש בספר תוספת הרא"ש על מס' תמיד בהא דתנן שורף כסותו הקשו הא איכא איסור בל תשחית ותירץ שם דהפקר ב"ד הפקר וזה שנים רבות שהקשה הרב החריף מוה' אורי וואלף סאלנט נ"י בהא דאמרו בחולין דף ז' קטילנא להו איכא בל תשחית וע"ז הקשה הא הפקר ב"ד הפקר וכבר כתבתי בזה כמה דברים וכעת א"ש דהרי באמת הקשתי איך יש כח ביד ב"ד לעבור על איסור בל תשחית אך צ"ל דהתורה נתנה רשות לב"ד להפקיר אף במקום שעברו על בל תשחית ע"פ התורה אשר יורוך ולפ"ז שם דבאמת רבי יהיה לו הפרידות בביתו ורק ר' פנחס חשש משום דמלאך המות בביתו של זה אבל עכ"פ לא שייך הפקר ב"ד דהרי רבי לא חשש לזה רק לכבודו של ר' פנחס רצה לעשות כן וכבר נודע מ"ש הפוסקים הובא במל"מ פ"ד ממלוה דאין הפקר ב"ד רק כשהוא למגזר מילתא וכדומה וכאן הרי חזינא דרבי בעצמו לא חש לזה רק בשביל ר' פנחס ובזה שוב שייך בל תשחת ובזה מיושב ג"כ מאי דקשיא לי בהא דאמרו שם בחולין עקרנא להו איכא צער בעל חיים וקשה דהרי מבואר באהע"ז ס"ה סי' א בהג"ה דכל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים לית בה משום צער בע"ח וכאן היה חושש ר' פנחס משום סכנה ולפמ"ש א"ש דבאמת לא חש לזה רק משום כבודו של ר' פנחס ובזה שייך משום צער של בעלי חיים הנה נתבאר בכאן אגב גררא ענין נכבד.