שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רכ״ד (ד׳)

ומה שהקשה בהא דאמרו בב"ק דף צ"ב וכו' קדמו ודנו דיני נפשות מאי הוה וע"ז הקשה כיון דבכופר בעי עדות שאתה יכול להזימה וא"כ לכאורה קשה דהיו יכולין העדים לומר להמית השור באנו אך ז"א דא"כ למה להם להעיד שהוא מועד והא בתם ג"כ נהרג ובודאי על כופר באו אך בהמית והזיק יכולין לומר לחייב הבעלים ההיזק באין לכך הוצרכו להעיד שהוא מועד דבתם אין דנין דיני ממונות ולפ"ז אם נימא דאין חוזרין ודנין דיני ממונות הוה עדות שאתה יכול להזימה דא"א לומר לחייב הנזק באנו דהא כשהעידו שהגר תיכף ידנו דיני נפשות טרם שיביאו עדים שהזיק וא"כ ע"כ לחייב כופר באו אבל אם נימא דחוזרין ודנין דיני ממונות שוב מקשה דיוכלו לומר לחייב הנזק באנו ומשום כך הוצרכו לומר דמועד הוא עכת"ק ויש בהם כמה גמגומים דמלבד מ"ש התוס' סנהדרין דף ט' ד"ה עדי אב ואף אם נדחק דכאן לא תלוי זה בזה מ"מ הא בורכא דמ"ש דבכופר צריך עדות שאתה יכול להזימה ולענין כופר יהיה עדות שאי אתה יכול להזימה במח"כ הרי אמרו במכות דף ב' דעדים אין משלמין את הכופר ואין לומר דזה דוקא למ"ד כופריה כפרה אבל למ"ד כופריה ממונא משלמין דז"א דאם כופריה ממונא הוה כשאר ממון וא"צ עדות שאילה"ז ודוקא למ"ד כופריה כפרה י"ל דהוה כדיני נפשות וא"כ כיון דאין משלמין כופר ל"ל עדות שאתה יכול להזימה ודוק היטב בכל מה שכתבתי אקוה כי ימצא בהם נחת. דברי ש"ב הדו"ש באהבה עזה.