שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רכ״ד (ג׳)

ומה שהקשה ע"ד הש"ך ביו"ד סק"ס ס"ק י"ג שכתב אף על גב דאפי' נותן במתנה אסור וכו' וע"ז הקשה דהמעיין בשבת דף קמ"ט שכ' דמיירי בסומכין על שלחן אביהם ודידיה קא יהיב להן וליכא שום רבית כלל ע"ש והניח בצע"ג ולק"מ דבאמת כאן לא יתבאר דמיירי במסובין על שלחנו ולא כתב המחבר זאת רק משום דאינו מקפיד ובודאי נותן להם במתנה וא"כ שפיר הקשה הש"ך וזה פשוט ולפע"ד להוסיף דבאמת קשה בשבת שם דאמרו לבניו ובני ביתו כדאמר לא אמר רב וקשה הא בב"מ דף ע"ה מסיק הש"ס שם ולא היא משום דאתי למיסרך וא"כ למה מסיק הש"ס בשבת שם דמותר ולא מסיים דלאו מילתא היא וע"כ נראה דמש"ה פירש רש"י שם שמיירי בסמוכין על שלחנו ובזה כיון דמדידיה קא יהיב ליה לא שייך משום דאתי למיסרך דהא אין כאן רבית אבל בב"מ דאמר סתם ולא מיירי בסמוך על שלחנו רק משום שאינו מקפיד וע"ז אמרו דאתי למיסרך אבל זה דחוק הא כאן ושם הכל מימרא אחת משמיה דרב ובשטמ"ק בב"מ שם פירש גם בב"מ דמיירי בסמוכין על שלחנו ואפ"ה אסור משום דאתי למיסרך וע"כ העיקר כמ"ש למעלה דכאן כתב המחבר משום שאינו מקפיד ולא ביאר משום דסמוכין על שלחנו ושפיר מקשה הש"ך.