שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן כ״ב (ג׳)

ובזה מיושב קושית הפליתי סי' פ"ח דלהך פירוש דתפיסה אחת היינו מכירין לאיזה צורך נשנית הא היינו מה דתני שני אכסנאים ומזה רצה לסייע לדעת המהרש"ל ולפמ"ש א"ש דזה דקאמר הש"ס דלא אסרו אלא בתפיסה אחת והיינו לענין אחין המקפידין דס"ד דשני אכסנאין אין הטעם רק מחמת דאין מכירין וא"כ ה"ה אחין המקפידין וע"ז קאמר דלא אסרו רק בתפיסה אחת והיינו דיש הבדל בין אנשים וא"כ ממילא אף שמקפידין ל"ש לחלק וכמ"ש וגוף הקושיא שהקשה המהרש"ל דלמה נקט אחין המקפידין ולא תני מכירין המקפידים י"ל דרבותא נקט אף באחין שקורבתם לא ינתק אפ"ה כל שמקפידין אפשר דשרי ובזה י"ל גם בהא דקאמר בדף ק"ד שם מנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה דתנן חלת ח"ל וכו' והנה גוף הראיה פרשתי ע"פ דברי הש"ך דבב"ח דשניהם היתר ופת דעל הלחם יחיה האדם גזרו טפי ולכך הביא מחלת ח"ל ומיושב קושית התוס' ד"ה ומנא תימרא דלמה לא מביא מכמה מקומות דלא גזרינן גזירה לגזירה ע"ש אך מה דדחי בשלמא אי אשמעינן חלת ח"ל בארץ וכו' אלא ח"ל משום דאיכא למגמר מינה אבל הכא אי שרית להעלות בשר עוף אתי לאסוקי בשר בהמה ולפמ"ש הט"ז יתבאר היטב דבאמת בין חלת ח"ל לחלת הארץ שפיר החילוק מבואר דהוה כמו בין אדם לאדם שעל ח"ל לא הי' הגזירה כלל רק על הארץ אבל כאן אף דבין עוף לבהמה שפיר יש לומר דל"ש לא פלוג כיון דעל עוף לא היה גזירה אבל זה אם היינו דנין על אכילת עוף אמרינן שפיר דעל עוף לא גזרו אבל אנן אסרינן העלאה אטו העלאה א"כ בהעלאה שייך לא פלוג דאין אנן דנין על ענין האכילה רק על העלאה וכל שאתה גוזר בהעלאה אטו העלאה שוב שייך למגזר בעוף אטו בהמה דבהעלאה זה אין ההבדל בין אותו דבר לענין אחר דיהי' כמו בין אדם לאדם רק בפרט הדבר וע"ז שפיר שייך למגזר דגזרינן העלאה של בהמה אטו אכילה דע"ז שפיר שייך למגזר דהיא בבהמה עצמה ואח"כ גזרינן העלאה עוף אטו העלאת בהמה ובזה ג"כ ל"ש לחלק בין עוף לבהמה דהא אין אנו דנין בין בהמה לעוף רק על העלאה ובהעלאה אין ההבדל ניכר ודו"ק היטב. ובזה מיושב דברי הרמב"ם פ"ט ממ"א ה"כ שכתב ג"כ דגזרינן העלאת עוף אטו אכילתו ותמה הלח"מ דגם באכילה יש בעוף רק איסור דרבנן וכן דברי הט"ז ריש סי' פ"ח נפלאו בזה כמ"ש הפרמ"ג שם וכ"כ בתשוב' אחרת בזה ולפמ"ש א"ש דעיקר כוונת הרמב"ם והט"ז דלא גזרינן אכילת עוף אטו בהמה דזה הי' כמו בין אדם לאדם רק דגזרינן העלאה אטו אכילה והיינו בהמה גזרינן העלאה אטו אכילה וא"כ ממילא גם בעוף שייך למגזר העלאה אטו העלאה של בהמה וממילא שייך למגזר העלאה אטו אכילה אף בעוף ודו"ק היטב כי יש לו פנים בהלכה ת"ל. והנה שנת תרט"ז א' קרח הגיעני תשובה מהרב מוה' משה יוסף בהרב הגדול אבד"ק אולינוב והוא הרב אבד"ק זאלין בדין גרושה מניקת שהיתה מניקה את בנה ח"י חדשים וגמלתו ונתקשרה בלי ידיעת ב"ד לאיש אחד ואביה בא אל הרב ואמר שראה ממנה מעשים מכוערים ומתירא שלא תצא לתרבות רעה וע"כ מבקש לתת לה היתר כי החתן בע"מ ורוצה לתת התחייבות עלי' שמחויב לגדל התינוק עד שיגדל והיא עני' והנה ארשים בקצרה מה שראיתי בדבריו כי אני פה בכפר טריסקאוויטץ בלא ספרים. הנה מ"ש בשם הנו"ב מהד"ק סי' ח"י שכתב תמי' על הרמב"ן והרשב"א שהקשו דלימא הטעם דג"ח משום חשש מעוברת חבירו והוא כתב דא"כ גר וגיורת מה חשש איכא וע"ז תמה מעלתו דהרי רש"י כתב דסתם עכו"ם זונה היא וא"כ שוב יש לחוש שמא זינתה מאחר ואינו בנו של זה הנה מלבד דיפה כתב מעלתו דעכ"פ אינו ברור דמישראל נתעברה ומה איכפת לן בעיבור של עכו"ם כמו שכתב הנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ל"ח אף גם דדברי רש"י תמוהים כמו שכתב המהרש"א שם דאיזה תלמוד טועה כ"כ ע"ש והנני מוסיף דבאמת גם עכו"ם מנטרי לנשייהו ול"ש חשש זונה דנשייהו לא מפקרי ועי' סנהדרין פ' הנשרפין ובשו"ת מהר"ם מינץ סג"ל מ"ש בשם הקדמונים בזה ומ"ש מעלתו לתרץ דא"כ יקשה דנמתין עוד ג' ימים דשמא לא נקלט הזרע עד ג' ימים כקושית התוס' בדף ל"ז ותירוצם ל"ש כאן הנה ז"א דבאמת ע"פ רוב נקלט הזרע תיכף רק דלענין הבחנה צריך בירור גמור ול"מ רוב כמ"ש בישועת יעקב סי' י"ג ליישב הקושיא לענין יבמה וה"ה לענין מעוברת חבירו דל"ח וק"ו הדברים אם ביבמה שהיא איסור כרת ל"ח מכ"ש בחשש מעוברת חבירו דהיא איסור דרבנן פשיטא דל"ח ומ"ש מע"ל בשם השב יעקב סי' ח' ד"ה לפ"ז שכתב דגרושה יש לה קול ל"ש לגזור אטו אלמנה וגם חכם אחד בנו"ב כ"כ והנו"ב דחה זאת הנה לפע"ד ג"כ נראה מהנו"ב דע"פ רוב יש לה קול שנתגרשה אבל מ"מ כ"ע לא ידעו טעם החילוק שבין גרושה לאלמנה ויסברו דכשם דגרושה מותרת כמו כן אלמנה מותרת ומ"ש מע"ל בטעמו של הר"ש הזקן עפמ"ש הב"ש סי' פ' ס"ק י"ב דמש"ה מותרת לאכול דברים הרעים שמזיקים הגוף דס"ל כר"י דצערא דגופא עדיף מחיי אחרים וא"כ ל"ש כלל דחסא דצערא דגופא עדיף מחיי אחרים הנה לפע"ד שם אינו רק גרמא בלבד ולא כאן שיוכל להיות הריגה בידים אמנם גם אם נניח זאת ניהו דהאשה אינה מחוייבת אבל אנן גזרינן על הבעל שהוא לא יוכל לקחתה משום חשש הזה או שלא יהיה היזק להבנים שלא יהי' לה מה להניק וע"ז נאמר ובשדה יתומים אל תבא והרבה הארכתי בזה בתשובה לפריסטיק ולסאמביר דבגרושה ניהו דאינה משועבדת אבל הבעל אסור להזיק ויישבתי בזה שינוי לשונות דביבמות וכתובות הבאתי דלהראב"ד שכתב שאף שמזיק שיעבודו של חבירו אסור בדידיה מותר והיינו הלוה בעצמו וא"כ ג"כ ל"ש להתיר בשביל זה.