שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן רי״ב (ג׳)

אמנם מ"ש דכאן לכ"ע שרי דהרי בשעה שסיפר הגוי להארנדר היה מלתא דעבידי לגלוי' ובזה נאמן עכו"ם כמ"ש הש"ך ביו"ד ס' קכ"ז הנה לכאורה היטב אשר דבר אבל יש לדחות דע"כ ל"ש מלתא דעל"ג לא מיקרי רק היכא דהיה בעת ההוא נ"מ בדבר אמרינין דמתירא לשקר שמא יחקור אחר הדבר וימצא שקר וכדי בזיון אבל כאן בעת שאמר להראנדר לא היה שום כ"מ בזה כלל א"א ל"ש מלדעל"ג דאינו חושש שמא יחקור על זה דהא אין נ"מ להא הנדר בזה שיחקור זאת שוב נזכרתי שש"ס ערוך היא בכורות דף ל"ו ע"ב דאמרו שם התם כיון דאית ליה תובע מרתת ועי"ש ברש"י שכתב דכל דאינו תובע ל"ש דמרתת דסבר שלא יחקור כלל ע"ז והדברים ק"ו דמה התם שהי' נ"מ בעת ההוא בהדבר ואפ"ה כל שאין כאן תובע אינו חושש שמא יחקור מכ"ש כאן דלא היה שום נ"מ להראנדר בזה וזה ברור כשמש ומ"ש עוד לדמות למ"ש הריב"ש הובא ביתה יוסף אהע"ז ס' י"ז דכל הפסול להעיד אם מעידין קודם מעשה שלא היה נ"מ בעדותו נאמנין וה"ה כאן דהא בשעה שאמר הגוי להארנדר לא היה נ"מ בעדותו נאמן ומעלתו כתב דהדבר דומה למה דאמרו ביבמות דף ע"ז דת"ח שאמר קודם מעשה שומעין לו הנה אמת נכון הדבר דכל שמעיד קודם מעשה נאמן כמו שכ' הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דאסור בע"א הוחזק וכן כתב הרי"ף גבי אשתמודענא דאחוה דמיתנא הוא כמ"ש הריב"ש הובא בב"י אהע"ז ס' קנ"ז ובס' גט פשוט ס' ק"כ אבל זה דוקא כל שהוא מתורת עדות אבל עכו"ם דאין לו תורת עדות וכל שאינו נאמן אף שהוא מסל"ת ל"ש להאמין אף שלא אמר בשעת מעשה ע"כ מכל זה אין ראיה להתיר אבל מכל מקום הדין דין אמת כמ"ש הגאון מוהר"ח כהן בתשובותיו.