שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן כ״א (ג׳)

והנה בהא דאמרו בפסחים ובירושלמי דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה דכתיב לא יחמוד איש את ארצך הקשו בצל"ח פסחים ח' שם ונכפלה בתשובתו מהד"ב חאו"ח סי' צ"ד ובטורי אבן חגיגה ג' דא"כ היכי משכחת לה גרך אשר כתוב בהקהל דהא יליף ראיה מהקהל וא"כ ה"ה להיפך דאל"כ יש פרכא מה להקהל שכן חייב גר משא"כ בראייה וא"כ איך משכחת לה גר שיש לו קרקע ואי בקנה הא למ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי לא קרינן ביה מארצך כדאמרו בגיטין דף מ"ח ע"ש שכתבו שלכך דחה הרמב"ם דברים אלו ולא הביאו ובאמת שלפמ"ש הרשב"ם בב"ב דף קל"ו דלהכי מביא דקרינן ביה מארצך וא"כ אין התחלה לקושי' ואף שהתוס' השיגו ע"ז שם עי' מ"ש הקצה"ח סי' רנ"ז ליישב ובאמת אף לשיטת התוס' היינו דוקא לענין ביכורים דבעינן שהקרקע יהיה שלו לחלוטין ואל"ה לא מקרי רק ק"פ ולא שייך ביכורים דבעינן אשר תביא מארצך אבל הך דולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות והרי כל שיש לו בו ק"פ עכ"פ אז בעלייתו לראות אז הוא ארצו ושייך בי' ולא יחמוד איש את ארצך ואטו העכו"ם חומד דוקא ארצו גמור ולא מה שיש לו ק"פ וא"כ ודאי דכל שקנה קרקע אף שיחזירו מ"מ קרינן ביה ולא יחמוד איש ארצך וז"ב. עוד יש לי לומר דגרך היינו גר תושב דבזמן שהיובל נוהג ודאי מותר לקבל גר תושב בארץ כמבואר ברמב"ם פרק יו"ד מע"ז ה"ו וכן נראה מהראב"ע דגרך היינו מי שרוצה להתיהד וא"כ משכחת לה שירש מאביו דאף דאמרו דגר אינו יורש את אביו ד"ת כמבואר בקידושין דף י"ז מ"מ זהו בגר צדק שאינו מתיחס אחר אביו אבל גר תושב אינו רק שקבל עליו שבע מצות מתיחס אחר אביו ויורש את אביו ושפיר משכחת לה הך דגרך שהרי יש לו ירושה ולפי מה שהארכתי לקמן דף קצ"ח בדרוש לס"ת של שותפות וביארתי ענין ק"פ וישבתי שם דברי הרשב"ם ע"ש א"כ א"ש ג"כ ודו"ק. אמנם בגוף דינו של ר"א יפה עשה הרמב"ם שהשמיטו שהרי לפי"ז אנשי חו"ל רובם בודאי אין להם קרקע בא"י והרי יש במדרש דהיו הולכים לרגל אנשי חו"ל כמ"ש לעיל בשם המדרש ומשו"ת תשב"ץ וע"כ דלא קי"ל כן ואף די"ל דניהו דפטורין אבל מ"מ אם רצה לעלות רשאי לעלות וא"כ לכך עלו אף שלא היו חייבין מ"מ י"ל כיון דאז בזמן החרבן בודאי ל"ש לעלות לרגל ורק משום חבוב א"י וא"כ כל שהיו פטורים לעלות למה עלו וכעין זה אמרו בחגיגה דל"ש חנוך בקטן כל דהגדול היה פטור מה"ד וע"כ דלא קי"ל כהך דר"א ודו"ק. ועיין בספרי והובא ברמב"ן במצות עשה ששכחו הרמב"ם מצוה ר' שכתב שריב"ב אמר דא"י שקול ככל המצות ועלה וכשהי' יוצא לח"ל בכה ואמר שישיבת א"י שקולה ככל המצות ומשמע דהיה דר בא"י וכאן משמע שדר בח"ל ולא עלה לרגל וצע"ג שוב ראיתי בספרי עצמו והיא בפ' ראה על פסוק וירשתם אותם ושם מובא שני מעשיות המעשה שמביא הרמב"ן דריב"ב ור"י ב"ח ור"ח שהיו יוצאים חו"ל וזכרו את א"י וזלגו עיניהם דמעות וקראו המקרא וכו' וחזרו ובאו למקומם ואח"כ תיכף מביא המעשה בר"א בן שמוע ור"י הסנדלר שהיו הולכים בנציבין אצל ריב"ב ללמוד הימנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את א"י וחזרו וא"כ מבואר שריב"ב היה בחו"ל ולזה רמזו התוס' בפסחים שם דנציבין חו"ל ועכ"פ המעשיות סותרות זא"ז וצ"ע וכפי הנראה אחר החורבן נתפזרו וקבעו ישיבות בח"ל ובתחלה זכרו א"י וקרעו בגדיהם ואח"כ הלכו לקבוע ישיבות בח"ל וכן נראה בסנהדרין דף ל"ב צדק צדק תרדוף אחר ר"מ לרומי אחר ריב"ב לנציבין מיהו אכתי תימה דבפסחים משמע דאף שהקריבו הפסח היה כבר ריב"ב בנציבין ואולי הקריבו פסחים בירושלים אף לאחר החרבן שהרי הכפתור ופרח הקשה כיון שמקריבין אף שאין בית א"כ ק"פ ושאר קרבנות שבאים בטומאה למה לא נקריב וכתב שאין לנו כהן מיוחס וא"כ אז שהי' קרוב לחרבן והכירו עוד כהנים מיוחסים וגם הי' להם עוד אפר פרה אפשר שהקריבו אף שאין בית ואולי בזה מיושב קושית התוס' דלכך לא עלה ריב"ב לירושלים דבאמת לא הי' מחויב אז רק שאם הי' רוצים הי' מקריבים מיהו לפמ"ש דהי' אחר החרבן א"כ שוב א"י כח"ל ואין מקבלים גרים אם אינם מכירים אותם ועי' תוס' ביבמות דף מ"ו וברמב"ם פי"ג מא"ב ה"ז והלכה יו"ד ובמגדול עוז שם וצ"ע. שוב מצאתי בתוס' מנחות דף ס"ה ע"ב ד"ה ריב"ב דתרי ריב"ב היו ולק"מ מה שהקשיתי ועי' לענין בהמת ארנונא בפסחים דף ה' ובר"ן ושם מבואר ג"כ דמה שמגיע למלך מס זה הוה כמוחזק ויש לו חלק באמצע מיהו יש לדחות דעכ"פ יש לו יד מקרי וע"ש לענין עיסת ארנונא דאמרו בירושלמי דפטור שמא ימלך העכו"ם ולא יקבל והיינו דבעיסה יוכל להיות שלא ירצה לקחת מן הקמח ויקבל דמים משא"כ בבהמות דדרך המלך לקחת הבהמות עצמם וכמבואר כעין זה בחו"מ סי' ער"ח לענין קרקעות ודו"ק.