שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״ח (ג׳)

והנה אעתיק כאן מה שכתבתי בתשובה בהא דמבואר בסעיף ס' ג' גוממויות שבנחל התחתונה והעליונה של כ' סאה והאמצעית של מ' ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אע"פ שהוא נכנס לתוכן ויצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין הנזחלין מערבין אא"כ עמדו והוא לשון הרמב"ם פ"ח ממקוואות ה"ח והדבר תמוה דבחגיגה י"ט מובא ראשית ל' התוס' מחלוקת ר"מ ור"י ומפרש שם דפליגי בגוד אחית וגוד אסיק והרמב"ם כתב טעם אחר והכ"מ כתב בשם הריב"ש דהרמב"ם מפרש דמה"ט אין הנזחלין מערבין משום דל"ל גוד אחית ואסיק והוא תימה דמנ"ל לרמב"ם להוסיף ענין שאין המעיין נזחלין ולא מפרש בפשיטות דרבנן לא ס"ל גוד אחית וכ"ש גוד אסיק וגם דברי הכ"מ שמפרש דרבנן מפרשי טעם אחר הוא תמוה דמנ"ל לרמב"ם זאת ולפע"ד נראה דיצא לו לרבינו דבר זה דהרי הש"ך כתב דוקא גשמים אבל מעיין מערב אף בזוחלין והיינו משום דקתני וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם משמע דוקא גשמים ולא מעיין לפ"ז אם היה הכונה משום גוד אסיק ואחית מאי נ"מ בין אם הוא גשמים או מעיין וע"כ פי' הרמב"ם משום דאין המים הנזחלין מערבין ולכך דוקא מי גשמים שפסולין בזוחלין אבל מעיין שמטהרין בזוחלין מערבין דמה בכך שהם נזחלין מזה יצא לו לרבינו הדין והטעם דאין הנזחלין מערבין ובזה נראה מה דאמרו גוד אחית אית ליה לר"י גוד אסיק ל"ל ולפמ"ש א"ש הסברא בזה דהנה הרמב"ם כתב דאין הנזחלין מערבין אא"כ עמדו והיינו דכל שהשטף מים נכנסין ויוצאין בזחילתן קיימו ולא עמדו במקוה והזחילה פסולה במקוה ולכך אינן מערבין ומעתה מסתבר טפי לומר גוד אחית דכל שנופל לתוך המקוה ממילא עכ"פ עמדו רגע אחת ובטל זחילתן אבל גוד אסיק ודאי לא מסתבר שהרי ודאי סופו לירד ולא יתבטל הזחילה אבל רבנן ס"ל דאף גוד אחית לא שייך דהא השטף נכנס ויוצא ולא נפסק הזחילה וזחילה פסול למקוה וז"ב וכל דברי הרמב"ם מבוארין היטב ומן האמור הן נסתר מחמתו דברי הד"מ בש"ך ס"ק פ' ודבריו בתשו' נוב"י מהד"ת ס"ק ל"ו ובתשו' שם בנמשך מן המעיין ודאי אין דבריו נכונים דהרי במעיין מטהר אף בזוחלין כמ"ש הש"ך ואף בלא דברי הש"ך הא הרמב"ם והש"ע סיימו אא"כ עמדו ובהך דש"ך ס"ק פ' דמיירי שנמשך ע"י צינורות למקוה ובמקוה נשארו קוב וקיימו לכ"ע כשר ואף דנזחלין וז"ב והנה מ"ש הש"ך דמעיין מערב אף בזוחלין ראיתי בספר אחד שפירש שהגממיות נובעין מן המעיין ואף שגם במעיין צריך מ' סאה אבל מ"מ הזוחלין מערבין אולם ז"א דהפירוש הוא דהשטף מים הם גשמים והגממיות הם מי מקוה וז"פ. והנה בגיטין דף ט"ז בתוס' ד"ה הניצוק הקשו דמשמע דניצוק וקטפרס אינו חיבור כלל והרי ר"מ ור"י מודים דבתחתונה אמרינן גוד אחית ובראשית ההשקפה תמהתי דהא חכמים ס"ל דאף בתחתונה לא אמרינן דהוי חיבור ומצאתי במהרש"א ומהרמ"ל ופנ"י שהאריכו בזה והנה לשיטת הרמב"ם א"ש דדוקא היכא ששטף המים נכנס ויוצא ואינו נח שם הוא דפסול מטעם דאין הנזחלין מערבין אא"כ עמדו אבל בניצוק וקטפרס דיורדין להמקוה וכן בניצוק דסופו לירד הוי חיבור ול"ש שאין הנזחלין מערבין שהרי עמדו ומהגם דדוקא לענין מקואות דאינן מטהרין אלא באשבורן שייך לחלק בין עמדו או לא וכן בין מי גשמים או מים אבל לענין חיבור לטהר ל"ש לחלק זאת ושפיר הקשו התוס' ע"ש אבל לא אתי שפיר תירוצם לפי"ז דהרי רבנן פליגי אפילו באמצעיות יש מ' סאה ולפמ"ש למעלה בזה כ"ע מודי דעכ"פ במ' סאה בודאי כשר וע"כ דהתוס' לא נחתו כלל לטעמו של הרמב"ם עכ"פ דברי הרמב"ם א"ש בטעמו ודו"ק וקושית התוס' אליבא דהרמב"ם יש לישב כ"ש התוס' כמה תירוצים אחרים וע' תוס' חגיגה דף י"ט ודו"ק.