שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״ו (ג׳)

והנה בהא דאמרו בעירובין שם סומכוס סבר לה כרבנן דאמרו כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות והקשה בשעה"מ הלכות עירובין פ"א הרי הברטנורא חדש דבשני שבותין גם רבי מודה וכאן איכא ב' שבותין שבות דשאלה ושבות דהפרשה א"כ אף כרבי אתיא והנראה בזה דהנה בשער אפרים סימן כ"ו הביא בשם זקני הגאון מוהר"ר העשיל שמחלק דשני שבותין שבאו ביחד לא גזרו על בין השמשות לרבי אבל באם לא באו ביחד רק בזה א"ז בהא מודה ולכאורה טעמא בעי והנראה דהנה בין השמשות לכאורה יש לו חזקת היום שיבא אך דהיא חזקה העשויה להשתנות דהא עשוי להשתנות ויהיה לילה עמו במקוה דעשויה להשתנות או חזקות קטנות ולפ"ד זה באיסור תורה אבל בשבות דרבנן ניהו דעשוי להשתנות אבל עכ"פ חזקת לילה ג"כ אין לה וספק דרבנן לקולא ולפ"ז זה הטעם מבואר דלכך כל שאין באין ביחד רק זא"ז גזרו על השבות דהרי באמת חזקה היום אינו חזקה להבא כמ"ש הנוב"י מהד"ק ח' יו"ד סימן נ"ז דחזקה על להבא לא שייך ע"ש מכל שכן בחזקה העשויה להשתנות ובפרט בין השמשות שהוא ספק שמא מקצת מן היום ומקצת מן הלילה א"כ על מה שמתאחר השבות השני בודאי יש לספק שמא כבר בא לילה עכ"פ אינו ספק השקול לכך גזרו על בין השמשות ג"כ כל שהשבותין לא באו כאחד ולפ"ד לפמ"ש התוס' בעירובין ד"ה וליפרש דלענין טבל מותר לתקן לא גזרו בין השמשות עד שתהא הלילה ניכר וידוע אם כן בין השמשות דעל כל פנים לילה ניכר וידוע אינו לא איכפת לן אף שהן שני שבותין ובאו בזה אחר זה וזה ברור ודו"ק.