שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״ד (ד׳)

גם במ"ש ליישב הא דמקשה הרמב"ן על הראב"ד מחמותו ונעשת א"א דנידון בחמותו ואמאי לא נימא דאיסור א"א קדים בשעה שנעשה בר חיובא ודברי הרשב"א במ"ש לתרץ בזה דכיון דנעשת חמותו תחלה דקם ליה עלה באיסור חמותו ואילו הוה בא עליה אז הוה נידון בשריפה אף השתא דנעשת א"א לא פקע איסור חמותו דחה מעלתו דכיון דא"א הוא איסור מוסיף מהראוי לומר כאן שביאה זו אסורה עליו משום א"א מאז שהגדיל אי אפשר שתאסר עליו עוד משום אסור חמות המאוחר ולא מצי איסור חמות לחול הנה לפי מה שהטעמתי הדברים דלכך בב"א חייל משום דהמ"מ ל"ש בזה דחל איסור א"א משעה שנעשה בזה צדקו דברי הרשב"א דהא בנתכים משעה שנעשה חמותו קודם שנשאת היה הבא עליה נידון בשריפה אם כן ל"ש לומר דאיסור הראשון חל דהא בנתים לא היתה א"א ואז כשבא עליה נידון משום חמותו בשריפה אם כן כבר הפסיק בנתים משום איסור חמותו ולמה יחול עליו אסור א"א דזה עדיף ממ"ש מעלתו דימים שבנתים מחלקים לענין שבתות ודוק היטב כי הוא ענין נבחר.