שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״ד (ג׳)

והנה ממ"ש מעלתו ליישב דברי הראב"ד ממ"ש הריטב"א שם העושה מלאכה בשבת ויוה"כ דאיסור שבת בא עליו מקודם בשבתות בעלמא קודם יוה"כ ומהראוי שלא יתחייב על יוה"כ רק על שבת בלבד וע"ז כתב מעלתו דשבת אינו ענין שנאמר דשבת קדם ליוה"כ דכל שבת ושבת הוא שם לעצמו והימים שבנתים מחלקים הנה זה סברא נכונה בעצמותה אבל לפענ"ד לפמ"ש בטעם הסברא דחל בב"א משום דל"ש דהמ"מ דאיסור הקודם חל משום שנעשה בר חיובא א"כ גם בזה ניהו דעל שבת הראשון אינו ענין לשבתות הבאים מ"מ כיון דשבת קביע וקיימי יוה"כ בו דינא דקא קבעי ליה וכדאמר אביי בחולין דף ק"א אף דרבא אמר סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קאתי אבל בזה עכ"פ ל"ש המ"מ דהא שבת קביע וקיימי וראוי שיחול ומה מועיל בהדי הדדי קאתי הא באמת שבת חל עליו מקודם ואף דימים שבנתים מחלקים מכל מקום שבת קביע וקיימי ויוה"כ בו דינא דקא קבעי ליה א"כ שוב יקשה קושית תוס' רי"ד כל שאינו בזא"ז בב"א אינו דל"ש דהמ"מ דהא שבת קבוע וקיימי ואף דבאמת גם על הש"ס חולין הנ"ל קשה כן הא באמת שם קאי הש"ס דלר' יוסי הגלילי גם באיסור ב"א לא חייל אלא חדא כמ"ש רש"י שם אבל עכ"פ כל שאיסור שבת חל עליו בשעה שנעשה בר חיובא אף דהימים שבנתים מחלקים עכ"פ מהראוי שיחול של שבת ודוק היטב כי הוא עמוק.