שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ר״ג (ג׳)

אמנם לפי מה שכתבתי אתי שפיר דהנה כל טעמו של הריב"ק הוא משום דהוי מהנקברין ואסור להאכיל והנה באמת במקור חיים סי' תמ"ה וכן האריך באבני מילואים ח' ב' סי' י"ט דבחמץ בפסח אף לחכמים דסבירי להו דמפרר וזורה לרוח מ"מ י"ל דמותר באפרן דאף דכל הנקברין לא ישרפו היינו משום דנקברין אין מצותן לנקבר רק להעלים מן העין וא"כ אף שקברו לא עשה מצוה אבל חמץ בפסח דמצוה להשביתו אף נקברין דינו כמו הנשרפין שהרי מקיים המצוה בזה שמשביתו ע"ש שהאריכו בזה ליישב קושיות המ"א ר"ס תמ"ה לפ"ז מה שאוסר הריב"ק להאכיל חמץ בפסח לבהמות הפקר אף בחמץ מקיים המצוה דתשביתו וגם הנקברין דינם כמו הנשרפין הוא משום שלאחר זמן איסורו כבר נתבטל ואינו מקיי' המצו' דתשביתו א"כ שוב הוי כמו הנקברין דאפרן אסור אבל קודם זמן ביעורו גם הנקברין דינם כמו הנשרפין ומעתה מיושבין דברי רש"י דהירושלמי מיירי לאחר זמן איסורו ושפיר אסור אבל רש"י שם קאי אי אמרינן דתשביתו היינו ביו"ט וא"כ שפיר היה יכול להאכילו לכלבים דהרי מקיים מצות דתשביתו בזה וז"ב.