שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ח (ד׳)

שוב ראיתי בישועת יעקב סי' ק"מ ס"ק ב' שהאריך ג"כ דלא הוה זכות דאולי לא ימות וכתב דמגרש ע"ת וכתב דבזה"ז דיכול לסלק הקנס ולא יחזור וישאנה אפשר דחוב הוא לה ולפ"ז י"ל דמה דנהגו בקושטא לגרש היא משום שהם ספרדיים והספרדיים נוהגים לגרש תמיד בתנאי אבל למנהגינו דמגרשים בלי תנאי כמ"ש מהר"י מפריז וא"כ שוב אפשר דחוב הוא לה ודוק ואולי כיון דעכ"פ שם נתגרשה ומועיל שוב מועיל גם לדידן דעכ"פ שם הוה זכות. גם מ"ש סאסי יש ג"כ לחוש שמא גם בגט כתוב כן סאסי בלי אל"ף לבסוף ופסול ובתחלה חשבתי שכיון שנתגרשה בקושטא אולי הספרדיים קורין כן והרי כיון שנתגרשה שם והיתה דרה שם והוה מקום הכתיבה ומקום הנתינה כן וכשר אבל ראיתי בשו"ת גינת ורדים חאהע"ז כלל א' סימן י"א שהאריך באשה אשכנזית ששמה סאסייה בה"א וכתבו באל"ף והעלה דבדיעבד כשר כיון ששם במצרים המנהג לבטא כן הרי דעכ"פ אלף צריך לבסוף ועין בט"ג אות ש' בשמות נשים ס"ק ז' ובשו"ת ב"א חאהע"ז סימן פ"ה ויש לספק אולי צריך לכתוב סאסייה בה"א כמנהג אשכנזים ואף דבט"ז משמע דאין לחוש בזה"ז עכ"פ סאסי בלא א' לבסוף ודאי פסול והנה מעלתו עורר עוד בזה דהט"ז כתב בסי' קמ"ב דצריך שני עדים על הקיום דלא סגי בקיום הרב כיון דבא להוציא אותם מחזקתה ויפה כתב ועי' ב"ש סי' קמ"ב ס"ק ד' אמנם לכאורה י"ל דע"כ לא כתבו הט"ז והב"ש רק שם בגרושה דהבעל חי רק שרצונה להנשא בתורת גרושה בזה לא נאמן ע"א אבל כאן דבודאי הבעל מת רק שזקוקה ליבם ורוצית ע"י גט זה שתצא מחזקת א"א ובזה י"ל דכיון דהנו"ב סימן נ"ד וסימן צ"ב חאהע"ז מהד"ק חידש דיבמה לשוק אינו דבר שבערוה ונאמן ע"א א"כ גם כאן נאמן ע"א אלא אף אם נימא דמקרי דבר שבערוה מ"מ כיון דעכ"פ מחזקת א"א יצאתה רק מחזקת יבום וא"כ א"א לאוקמא אחזקה ראשונה שוב הוה כאתרע החזקה וגם ע"א נאמן על הקיום וכעין שכתב הר"ש פ"ב דמקואות דל"ש לאוקמא אחזקה הראשונה כל דיצא מחזקתו הראשון ע"ש וה"ה בזה אבל מ"מ יש להחמיר. עוד יש לי לומר דבר חדש דבזה"ז דאיכא חר"ג א"כ כיון דספק הוא אי הוה זכות לה שוב הוה זה השליח תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דדלמא חוב הוא לה והו"ל תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ואף בעשאו שליח בטל השליחות דלאו כל כמיני' לשויא שליח במקום שח"ל דדלמא חוב הוא לה והו"ל תופס לב"ח במקום שח"ל ובטל השליחות ובזה י"ל דלדידן דיש תקנת מהר"י מפריז שאסור לגרש על תנאי א"כ בודאי בטל להשליחות דהרי אם לא ימות השליחות ההיא בטל דדלמא לא ירצה לחזור לישאנה ונמצא חב לה ובזה נסתר גם דברי הפ"מ שכתב דהאבעיא היא אם הגיע הגט לידה דכיון דכל דלא הגיע הגט לידה ודאי אינה מתגרשת א"כ בודאי תופס לב"ח הוא דלמא לא ימות ואת"ל שימות דלמא לא יגיע גט לידה בחיים ול"מ ודו"ק. וגם י"ל דאם נימא דריח הגט פוסל לכהונה היא מה"ת ועיין ב"ש סי' ק"כ א"כ שוב הוה חוב לה דאם נימא דאינה מגורשת עד שיגיע גט לידה א"כ עכ"פ מידי ריח גט לא יצא וא"כ תהי' אסורה לכהונה וכשימות בלי גט לא הוה רק חליצה דרבנן וגם מי יודע אם תתרצה לקבל הגט ובע"כ לא יוכל לגרשה לאחר חר"ג ולכאורה יש להקשות דאיך שייך מזכה גט לאשתו במקום יבום והא הו"ל תופס לב"ח במקום שח"ל נגד היבום דאפשר דהוא רוצה ליבום ואולי כיון דהיא סני ליה מסתמא כמים פנים לפנים. והנה אחר העיון שבתי וראיתי דיש לצדד להקל דמ"ש המהרי"ק די"ל דבעיא במזכה ליבום הוא לענין שלא יוכל לחזור בו והפ"מ כתב די"ל דהאבעיא היא לענין שלא יועיל אף בהגיע גט לידה כל דהוה חוב ואם זכות הוא לה ל"מ רק בהגיע גט לידה לפע"ד צ"ב דהנה באמת גם במומר צריך להבין מה שסמכו הפוסקים במומר וכן בהשתדלה לבקש הגט די"ל דמועיל כל שהגיע גט לידה יש לתמוה דכיון דהוא א"י לעשות שליח לקבלה א"כ כל שאמר זכי לה הוה ש"ק וא"כ ל"מ השליחות כלל וא"כ למה יועיל השליחות כלל והא הבעל א"י לעשות ש"ק אמנם נראה דהא דל"מ ש"ק מבואר בטור סי' ק"מ והוא מהך דאמרו בגיטין דף ס"ב דאמר התקבל גט זה אם רצה לחזור לא יחזור משום דחוב הוא לה וא"כ ניהו דל"מ מתורת ש"ק ויכול לחזור אבל כל שיש לה קצת זכייה אמרינן דהוא באמת שליח להולכה ומה שאמר זכה לה לא כיון רק שלא יוכל לחזור בו ולפ"ז זהו שייך במומר וכדומה אבל במזכה במקום יבם שהיא לא רצה כלל בגט ולא ידעה והבעל מעצמו רצה לזכותה שלא תפול לפני יבם א"כ כל שאתה אומר שלא יועיל עד שיגיע גט לידה א"כ שוב יתבטל כל השליחות דאם כיון שלא יוכל לחזור בו למה לו לתת כלל ומי בקש מידו והרי הוא בעצמו נתכוין כדי לחזרה מיבם ואם אולי ימות טרם שיגיע לידו וע"כ שנתכוין בלשון זכי לה שיהיו ש"ק וא"כ שוב ממנ"פ אם שמועיל מתורת זכי' דזכות הוא לה ויכול גם הבעל לעשות ש"ק שוב מועיל גם בזה ומתגרשת תיכף ואם לא יועיל שוב לא מועיל כלל דהרי הוא אמר בתורת שליח לקבלה וא"כ כיון שחזינן דבש"ס נסתפקו במזכה במקום יבם אם מועיל מתורת זכי' ממילא ע"כ דמועיל אף בלא הגיע לידה וכיון שכתבו היש"ש והט"ז דבזה"ז הוה זכות גמור שוב מועיל אף בלא הגיע גט לידה ושוב לא הוה ס"ס להחמיר דאין כאן רק ספק זה שמא מועיל בזה"ז או לא ובזה כבר הכריעו הפוסקים דמועיל ובשלמא כל שהיו ס"ס אף דהספק הלז אינו ספק כלל דהוה זכות שוב הוה מצטרף לס"ס כעין שכתבו התוס' בכתובות דף ט' לענין ספק אונס אבל כל שאינו רק ספק אחד ל"מ ובלא"ה י"ל דלא הוה ס"ס המתהפך דמ"ש למעלה דיש להתחיל החלה בספק שמא לא מועיל זיכוי כלל ז"א דהא זה הספק נוטה יותר דלא הוה ספק כלל וא"כ שוב הוה ס"ס שאינו מתהפך ומיהו בזה ל"מ דעכ"פ חד ספק הוה ואסור וצריכים אנו לבא למה שחדשתי דכאן ל"צ שיגיע גט לידה. ואחר שזכינו לזה נוכל לצדד גם להספק שנסתפק שמא כתוב בהגט סאסי בלא אלף אין לחוש ומה"ת להחזיק ריעותא ונימא דלא עשו כהוגן ומסתמא ב"ד יפה קדייקי בעת ההוא ואח"כ שכח וגם באותו כתב לא הוצרך לדייק איך כתב שם ואירע ט"ס במכתבו והרי מע"ל כתב יהודא באל"ף והוא כתב בה"א וע"כ דלא קפיד ע"ז במכתבו וגם מ"ש לענין הקיום דלא מועיל עד שיהיו שלשה הנה כיון דהנו"ב כתב דע"א ביבמה לא הוה דבר שבערוה יש לסמוך עכ"פ בשעת הדחק ובלא"ה נראה דהרי הר"ן בקדושין פ' האומר כתב דאם העד מברר המיעוט מתוך הרוב מועיל ונאמן והנו"ב במהד"ק חאהע"ז סימן ס"ט נסתפק בזה ולא זכר מדברי הר"ן הלז גם הט"א בר"ה ר"פ שני לא זכר זאת וכמ"ש על הגליון בספרו וניהו דגבי חזקה ל"ש זאת ואין כאן מיעוט וכמ"ש בתשובה מ"מ כאן דאזל ליה החזקה הראשונה של א"א דהרי מת רק שאנו דנין אם התחיל חזקת יבום אפשר דע"א נאמן לומר שלא התחיל כלל החזקה ומה גם לפמ"ש בתשובת מיימוני לאשות סימן ג' דאם לפי דברי העד לא היה כאן חזקה בודאי נאמן ולפ"ז כאן דלפי דברי העד שהיה כאן גט לא התחיל כלל החזקה שפיר הע"א נאמן וז"ב וע"כ דעתי נוטה להתיר האשה מזיקת יבום וחליצה ורשאה להנשא לשוק בלי חליצה ומפני שיש בזה כמה עניינים חדשים ויש בזה חומר ע"כ יצרף מעכ"ת רבני ספרדיים אשר שם אם הם ת"ח או מהסביבות ונמטי שיבא. בעש"ק עקב תרט"ז הגיד לי המופלג מו"ה יוסף שארשטיין ני' במ"ש לו בנו הוא תלמידי הרב החריף מו"ה סענדיר ני' במ"ש בהגהת אשר"י פ"ק דגיטין דאשה הנאסרת על בעלה ואמר הבעל לאחד זכה בגט זה לאשתי והיא מגורשת תיכף כי זכות הוא לה וכן קי"ל בסימן א' ס"ו בהג"ה ובסי' ק"מ ס"ה בהג"ה וע"ז רצה לחדש דממילא גם תן הוא כזכי ולפ"ז שוב לא יוכל לבטל הגט תיכף משעה שא"ל תן ובזה אמר ליישב קושית התוס' דא"כ שוב יוכל לחפות על ב"א דאפקעינהו רבנן לקידושין או דהוה בכל א"א שזינתה הס' דשמא ישלח לה גט וע"ז חידש דבכה"ג ל"צ לבא לאפקינהו רבנן לקידושין מיניה דהא בלא"ה לא יכול לבטל דהתן הוא כזכי ומתגרשת תיכף ואני אומר אם כי לכאורה דבר חכמה אמר אבל באמת בהג"א בשם רש"י אינו מבואר רק זכי ולא בתן ולפע"ד בתן אם העדים לא ידעו שהיא נאסרת ל"מ דהרי בקידושין בעי סהדי אף דשניהם מודים וכן בגיטין משום דחב לאחריני ועתוס' גיטין ד' דבגירושין אסר לה אכהן ולפ"ז גם תן לא מועיל דבאמת סתם גט הוא חוב לה ואינה מגורשת רק בבוא הגט לידה ורק כל שנאסרת הוה תן כזכי דזכות הוא לה ולפ"ז בשלמא כשא"ל זכי יש זכות מפורש והעדים יודעים מזה אבל בתן יוכל להיות דימות הבעל קודם שיגיע הגט לידה ואז לא היתה אסורה לכהן אם לא היה תן כזכי ועכשיו דתן כזכי מגורשת תיכף והרי לא ידעו העדים מזה בעת שאמר תן והם חשבו שלא תהיו מגורשת רק בהגיע גט לידה והרי מגורשת בלי עדים כנלפענ"ד ברור והוא דבר חדש.