והנה בשו"ת הרד"ך לא ס"ל כלל משום ב"ז רק משום נייח נפשה בלבד ובאמת מ"ש הרד"ך ל"ש גבי אשת דחוששת שלא יהיה בעילותיה בע"ז והביא ראיה מהא דאמרו וכלן מזנות ותולות בבעליהן הנה לא ניחא למרה לומר כן דבאמת חזקת בנות ישראל הכשרות והצנועות דאינן רוצות שתהי' בעילתן ב"ז והש"ס לא אמר רק בדרך הפלגה והיינו דבאותן שנשאות לבעלים שפלים ומראות להן חיבה משום דמזנות ותולות בבעליהן אבל חלילה חלילה לומר כן על הכלל של הנשים וכבר הבאתי שנחלקו בזה הפוסקים אם גם בה שייך החזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז ומה גם דאף אם נימא דהכל מזנות ותולות בבעליהן היא מילתא דפסיקא היינו כל שמזנות שייך לומר דמזנות ותולות מפני הבושה בבעלה אבל במה שתוכל לעשות בהיתר זהו חזקה דלא שביק היתירא ואכיל איסורא אף במומר לתיאבון סמכינן ע"ז מכ"ש בבנות ישראל הכשרות דמסתמא לא תעשה בעילתה ב"ז וא"כ למה נחוש לומר אדעתא דהכי לא קדשה דמסתמא לא נתרצית על ב"ז וז"ב ופשוט.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ז (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
