שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ז (ג׳)

והנה לכאורה קשה טובא דמ"ש הש"ס אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מו"ש תפיק בלי חליצה והנה הא דאמרו תפוק בלי חליצה היינו משום דליבום אין חוסמין אותה כדאמרו ביבמות דף ד' וא"כ מה בכך שתחלוץ הא לא תנשא לו רק תחלוץ ומה"ת לומר דאף בחליצה תהי' גדול כ"כ כח האומדנא שתבטל הקידושין למפרע וצ"ל כיון דאינו רק מן האירוסין ולא קבלה טובה ממנה א"כ גם באומדנא קלישא אמרינן דלא נתרצית ואפשר שמזה הוציאו התוס' דאינו רק בגרושה ולא בנשואה וביבם משומד אפשר דאף בנשואה כיון דא"י ליבם אף בנשואה מקפדת אבל בהגהת מרדכי דאף במומר כל שהוא נשואה נתרצית האמנם בגוף דבריו שרצה לחדש דכל שפרסה נדה ולא בא עליה ל"ש דאין אדם עושה בב"ז ולא מחל התנאי לפע"ד לא נהירא דפשיטא דכל שכנסה תיכף בעת הכניסה מחל לה דאטו ימתין במחילתו עד שתבא מבית הטבילה ותתבעל לו וראיה ברורה נראה לפע"ד מיבמות דף ק"ז דרבה ור"י אמרו תרוייהו טעמא דב"ש לפי שאין אדם עושה בעילתו ב"ז ופריך נכנסה לחופה ולא נבעלה מאי לא ניחא לה דתיהוה חופה באיסורא הרי דתיכף בעת החופה אין אדם רוצה שתהיה חופה באיסורא וא"כ ה"ה כאן וא"ל דש"ה דלא מיירי בפרסה נדה דאז עומדת תיכף להבעל דא"כ יקשה פרסה נדה מא"ל בנכנסה לחופה וחופת נדה קונה אף דלא חזיא לביאה דעומדת לביאה וזמן ממילא קאתיא וע"כ דכל שנכנסה לחופה לא ניחא ליה דתיהוי חופה באיסורא וה"ה כאן כל דנכנסה לחופה אף שפירסה נדה כיון דזמן ממילא קאתיא א"כ חופת נדה קונה וחשיב חופה דהיתירא א"כ תיכף לא הסכים שתהי' בתנאי דא"כ יהיה חופה דאיסורא דהרי צריך שתהיה בעילתו כשרה ולא ב"ז וכ"ז שהסכים לדעתה יהיה בעילתו ב"ז וע"כ דתיכף לא הסכים לזה ובלא"ה באמת אינו רק באומדנא וכל שאין האומדנא חזק דתלוי בדעתו ג"כ ניהו שיש לומר שלא יקפיד עד שיבעול אבל אינו ברור הדבר פשיטא דאין כח באומדנא להוציא הקידושין ולהפקיע בלי גט וז"ב כשמש וגם בשו"ת תה"ד סי' רכ"ג מבואר דאין לחלק וכל שנכנסה לחופה ל"ש אדעתא דהכי לא קדשה דהרי כתב דלכך מהני תנאי ולא הוה מתנה עמש"ב משום דהוה גילוי דעת דלא מחלה מחמת חיבת הנשואין ע"ש במ"ש והאידנא רגילין לעשות קידושין ונשואין יחד בשעת חופה וכיון דבהאי שעתא מתנה אנישואין נמי מתנה והנה ביאור דברי התה"ד כתב הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ג' דאף דל"מ מתנה עמש"ב כאן לא מקרי רק ג"ד דלא מחלה מחמת חיבת הנשואין ע"ש והנה לא כתב רק דמוחלת מחמת חבת נשואין אף בלי בעילה וע"כ דעיקר הוא בשביל הנשואין ולפע"ד נראה להוסיף נופך בכונת התה"ד דבאמת ל"ש מתנה עמש"ב דהא לא התנית שלא תצטרך ליבם רק שתעקר הקידושין ובכה"ג ל"ש מתנה עמש"ב דכל שנתבטלו הקידושין א"צ ליבם וכמ"ש הנו"ב וכ"כ בשו"ת רד"ך שם וצ"ל כיון דאנן אמרינן טן דו א"כ שוב נכנסה לבית הספק וניחא לה שיהיה נישואין א"כ שוב אינו מתנה רק שאם תפול לפני משומד לא תצטרך ליבם שוב הו"ל מתנה עמשכ"ב וע"ז כתב דכיון דהוה גילוי דעת שלא תחול הזיקה מחמת חיבת הנשואין א"כ שוב הוה התנאי שלא תתקדש אדעתא דהכי וזה מועיל וכמ"ש ובזה נראה לפע"ד להבין סברת התוס' שכתבו דדוקא בארוסה ולא בנשואה דהנה באמת צריך ביאור מה דפריך דנימא אדעתא דהכי לא קדשה נפשה והא לא עדיף מאם היתה מתנית בפירוש ולא הי' מועיל דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה ומכ"ש בלא התנה רק דמצד אומדנא אמרינן כן וצ"ל דעיקר הקושיא הוא דנימא דהוה כאלו אמרה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה וא"כ עוקרת הקידושין ולא הוה מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש וז"ב ומעתה זהו שכתבו התוס' דזה דוקא בארוסה דרוצית לעקור הקידושין והוה כאלו לא נתקדשה בזה לא הוה מתנה עמ"ש בתורה אבל בנשואה דכל דקבלה טובה אנן סהדי דהיא מתרצית בנשואה וא"כ אינה עוקרת הקידושין לגמרי כיון דניחא לה בנשואה רק דאינה רוצית כעת להתיבם מפני שהוא מוכה שחין א"כ שוב הוה מתנה עמ"ש בתורה וז"ש דבשלמא בקידושין כל שלא קבלה טובה א"כ אמרינן דאינה רוצית בקידושין משא"כ בנשואין דעכ"פ לא עקרה הקידושין וז"ב. ובזה מיושב מ"ש המרדכי לענין יבמת משומד דאמרינן אדעתא דהכי לא קדשה נפשה שתפול לפני יבם משומד שיכשילה באיסורים ובהגהת מרדכי הקשה דבנשואה כתבו התוס' דל"ש אדעתא דהכי לא קדשה נפשה ולפמ"ש א"ש דכבר כתבתי דעיקר סברת התוס' משום דבנשואה הוה מתנה עמ"ש בתורה כיון דאינה עוקרת הקדושין ולפ"ז הא התוס' כתובות דף נ"ו כתבו דהיכא דאינו מתכוין לעקור דבר מן התורה וסובר שמצוה עושה ל"ש מתנה עמ"ש בתורה ולפ"ז בנפלה לפני משומד דאינה רוצה לעקור היבום רק כדי שלא יכשילה באיסורים א"כ מצוה קעבדית ל"ש מתנה עמ"ש בתורה ודו"ק היטב ועכ"פ נתבאר היטב דהחילוק בין נשואה לארוסה היא דבנשואה אינה רוצית לעקר הקידושין וא"כ כל שנכנסה לחופה אנן סהדי דאינה רוצית לעקור הקידושין רק שמתחרטת כעת ובכה"ג שוב הוה כמתנה עמ"ש בתורה ודו"ק היטב.