שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ז (י״ב)

והנה באשה שהמירה דתה וזיכה לה בעלה גט ע"י שליח וחזרה לדתה והשליח נשתהא עד אחר שחזרה לדתה שהאריכו בשו"ת פנים מאירות ח"א סימן מ"א הגאון מוה' גבריאל ז"ל והגאון הפ"מ שם ואמרתי לרשום אפס קצהו והנה מ"ש שם די"ל דאינו זכות לה דניחא לה שתזנה בהיותה א"א דמים גנובים ימתקו כדאמרו בסוטה דף ז' ובסנהדרין דף ע"ז ובנדרים דף צ"א הנה באמת ל"ד דפשיטא דכל שהיא מומרת אם כן כל העולם דומה עליה כמישור וכבר היא יצאתה מן הדת היאך שייך מים גנובים בזה וז"פ גם מה שהאריך משיטת הרי"ף דאף שא"י לחזור בו אבל מ"מ גיטה לא הוה גט עד דמגיע לידה וה"ה במומרת ועיין במהרי"ק שורש קמ"א שכתב ג"כ כן ולפע"ד נראה דע"כ לא כתב הרי"ף רק בסתם אשה די"ל דזכות הוא לה וי"ל דחוב לה וכמ"ש התוס' בגיטין דף י"א בשם הירושלמי ולכך לענין חזרה דבעל אמרינן שמא זכות הוא לה ולענין הגט לא הוה גירושין עד שיבא הגט לידה אבל במומרת דזכות הוא לה פשיטא דתיכף משעה שמזכה לה הגט הוה גט וכעין זה כתבו הט"ז והש"ך ביו"ד סי' ש"ה לענין פדיון הבן ובמחנה אפרים האריך בזה דכל שאין הזכות ברורה ל"ש זכין לאדם שלא בפניו משא"כ כל שהזכיה ברורה פשיטא דמועיל.