שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ז (י׳)

והנה במה שהאריך התה"ד ושו"ת מעיל צדקה והנו"ב אי מועיל תנאי ע"מ שלא תזקק ליבום וכתבו דהירושלמי חולק עם ש"ס דילן הנה לפע"ד הדבר תלוי במה דאמר ר"י בדבר שבממון תנאו קיים ופירש"י דעונה מודה ר"י דתנאו בטל דהו"ל צערא דגופא וע"ז אמר בירושלמי ועונה לאו דבר של ממון הוא הי ניהו דבר שאינו של ממון ע"מ שלא תצטרך גט ע"מ שלא תזקק ליבום ועיין מלמ"ל פ"ו מאישות הלכה יו"ד שהאריך הרחיב הדיבור בזה והביא בזה פלוגתת הקדמונים וכן מצאתי בשטה מקובצת ב"מ דף נ"א שהביא כן בשם ריטב"א דברי הירושלמי הזה והנה המלמ"ל האריך להקשות על רש"י מהא דאמרו בהחובל דצער מוחל אדם רק בראשי אברים וכן מצאתי בשיטה מקובצת ב"מ הנ"ל שהקשה הריטב"א כן על רש"י ולפע"ד היה נראה דש"ה שמוחל על צערו לפי שעה שאמר הכני ופצעני שבשעת מעשה יש לו צער אבל אח"כ אין לו צער הכאה משא"כ כאן שתמיד יש לה צערא דגופא ובזה י"ל דזה חילוק בין ראשי אברים דבראשי האברים החסרון תמיד נרגש ויש לו צער תמיד ועכ"פ אף אם בראשי אברים נמי ניתן למחול היינו משום דעכ"פ הכאב אינו מרגיש רק בשעת מעשה ואח"כ אינו רק שמרגיש בחסרון וזה לא מקרי צערא דגופא אבל כאן שיש לה צער תמיד זה לא ניתן למחול ובלא"ה נראה לפע"ד דאין התחלה לקושיא דודאי אם אדם רוצה למחול ודאי יכול למחול אף על צערא דגופו ורוצה להזיקו לצער נפשו אבל מה שזה מתנה על מנת שלא יהיה לך עלי שאר ועונה אמרינן אף שהיא מתרצית היינו משום טב למיתב טן דו אבל אינה מתרצית בלב שלם ואדרבה כשהוא מתנה ע"ז יש לה צער טפי. ובזה מיושב מה דהקשה המהרי"ט והלח"מ והמלמ"ל מהך דאמרו ברשות כמה דבעי ולפמ"ש א"ש דשם כשהיא מוחלת בודאי מוחלת בלב שלם אבל כשזה מתנה ע"ז אסור והנה המלמ"ל כתב לחלק דשם לא מטעם מחילה אתינן עלה ובידה לחזור רק כ"ז שהיא רוצית למנוע ממנה אינו מתורת מחילה אבל בתנאי על שכ"ו דאין בידה לחזור לכך ל"מ מחילה בעונה ע"ש ולפע"ד להמתיק הדברים דכבר אמרו שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' וכל דבר שבידו שיהיה לו אף שא"ל אין לו צער כ"כ וכבר אמרו בירושלמי במעשה דאחד צמא ביוה"כ והתיר לו לשתות ואמר כיון דהתירו לו שוב לא היה צמא ע"ש בפ"ו דיומא גבי שעיר המשתלח דאמרו לו הרי מים והרי מזון ועיין באלשיך גבי הא דצוה שלמה לשמעי שלא יעבור חוץ לנחל קדרון שכיון שהשביעו שלא לצאת שוב היה לו צער גדול מזה שלא יכול לסבול והתאפק מלצאת וכל שלא נשבע היה יכול להיות בירושלים תמיד ולא יעבור חוץ לנחל קדרון ע"ש וא"כ שם שהיא מוחלת ובידה לחזור ולכך אין לה צער אבל כל שהוא מתנה עליו ואין בידה לחזור שוב הצער גדול וז"ב כשמש.