שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ו (ה׳)

והנה במ"ש השעה"מ הנ"ל דהמקומות הו"ל כקבוע נראה לפע"ד ליישב קושיא חמורה שהקשה בספר דברי אמת להגאון בכר דוד בשו"ת סי' ל"ו במ"ש התוס' בערובין דף נ"ט ד"ה ותחומין דרבנן שהקשו דלמה נשים נאמנים בניקור ושחיטה וכתבו משום דהוה בידם ומשמע כל שאינם בידם לא מהמני וע"ז תמה הנ"ל דהא משמע ביבמות דף פ"ח דבחתיכה ספק חלב ספק שומן נאמנת האשה אף דאינו בידה וראיתי בספר יד דוד שהביא בשם ספר קרית מלך רב שרצה לחדש דתחומין הוה אתחזיק איסורא ולכך כל שאין בידם אינה נאמנת האשה וביד דוד תמה דאיך שייך אתחזיק איסור דכל פסיעה ופסיעה שאנו מסופקים אם הוא בתוך התחום או חוץ לתחום הוה כספק חלב ע"ש ואם נימא דמקרי קבוע דהא החוץ לתחום ותוך התחום שניהם קבועים ועומדים שוב אין האשה נאמנת כל שאינו בידה אמנם כל זה אין שוה לי ולפע"ד בפשיטות ל"ק דבאמת מה דנאמנת האשה לומר שומן הוא הנה לא מבואר בפירוש ביבמות רק שמסברא הוא כמ"ש רש"י דאם לא כן אין אדם מתארח אצל חברו ואינו אוכל בתוך ביתו והיינו שאם האשה נותנת לו לאכול בודאי יאכל ולפ"ז בחתיכה אחת כל שהאשה אומרת שהוא שומן אין התחלת ספק בזה ומה"ת לנו לחוש שהוא חלב ושפיר האשה נאמנת אף בדאורייתא אף כשאינו בידם ודוקא שחיטה וניקור וחלה דאתחזיק איסורא צריכי תוס' לחדש דהוא בידם אבל בתחומין הרי הספק לפנינו לא נודע כל פסיעה אם הוא בתוך התחום או חוץ לתחום ושוב אינה נאמנת בשל תורה כל שאינו בידם ולכך הוצרך לומר ותחומין דרבנן וז"ב ודו"ק. והנה הלשון דלא להקל על ד"ת אלא להחמיר על ד"ת ותחומין דרבנן כיוצא בזה אמר רבינא בעצמו בנדה דף נ"ט ע"א וע"ש ברש"י ויש קצת שינוי ממ"ש כאן ובריטב"א כאן ראיתי ג"כ פירוש בזה וכלם לא הזכירו שכן נמצא בנדה הנ"ל וגם הגאון ר"י פיק דרכו לציין בכגון זה וכאן לא ציין.