והנה במ"ש למעלה ליישב דברי התוס' יו"ט לכאורה עדן צ"ב דאם נימא דסמוך מיעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא וכמ"ש התוס' בחולין דף פ"ו ועיין בנדה דף י"ח וא"כ שוב מהראוי לטהר דספק טומאה ברה"ר במקום דהוה פלגא ופלגא ודאי טהור אמנם נראה דזה תלוי בשני תירוצי התוס' דאם נימא דלר"מ ל"צ לסמוך כלל רק דהמיעוט בעצמו הוא חשש תורה וא"כ י"ל דגם בדשייך סמוך אינו עושה פלגא ופלגא רק להחמיר מדרבנן אבל להקל לא הוה כפלגא ופלגא דלא ס"ל סמוך להקל וא"כ שוב טמא ברה"ר דהמיעוט אף דחוששין לו מה"ת מ"מ נגד הרוב של טומאה כמאן דליתא וגם סמוך לא אמרינן דהוה כפלגא אבל אם נימא כהתירוץ הב' של התוס' דהמיעוט אינו רק חשש דרבנן ורק עם החזקה אמרינן סמוך מה"ת א"כ נעשה כפלגא ופלגא כל דאמרינן סמוך מה"ת שוב טהור וא"כ שוב מדוקדקים דברי התוס' יו"ט דלכך הוה דוקא לתירוץ הראשון דסמוך לא אמרינן רק מדרבנן להחמיר והיינו דלא הוה כפלגא ופלגא ומיושב היטב קושית מעלתו דלמה כ' לתירוץ א' ולמה כתב דאינו רק מדרבנן דהא גם לתירוץ השני הוה מה"ת ולפמ"ש א"ש ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ה (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.