והנה ביום א' פ' ויקרא שנתרי"א הגיעני שנית מהרבני הנ"ל והנה על מ"ש לו בשם המח"א כתב שדברי המח"א תמוהים מיבמות קי"ט וקידושין דף פ' והנה לא היה לפניו ספר מח"א כמ"ש בעצמו וחשב כי המח"א לא הרגיש בזה והוא הרגיש יותר ובאמת המח"א כאיש גבורתו והאריך שם בהסוגיות ע"ש ואף שדבריו הם נגד דברי התוס' בכמה מקומות כמ"ש על הגליון ועיין שעה"מ הלכות יבום שהשיג עליו אבל בכ"ז המח"א בורר לעצמו שיטה חדשה ע"ש שמיישב הרבה קושיות התוס' בזה ע"ש ודו"ק. ומ"ש על דברת התוס' יו"ט פ"ה מטהרות משנה ז' שכתבתי שדבריו פשוטים וע"ז כתב מעלתו דכוונתו שהתוס' יו"ט כתב בשם התוס' דסמוך מיעוטא לחזקה אינו רק מדרבנן להחמיר וז"א כמ"ש התוס' יו"ט בעצמו בפ"ג דאי לאו סמוך היה רק מדרבנן אבל ע"י דאמרינן סמוך חיישינן מדאוריתא למיעוטא א"כ שוב דברי התוס' יו"ט תמוהים והדבר מוכרח דאל"כ למה ר"מ מטהר בתינוקות מטפחין הנה לכאורה צדקו דבריו אבל אחר העיון הדברים נכונים דהנה זה ברור דגם ברה"ר אם הרוב הוא שטמא אף ברה"ר טמא אף דחיישינן למיעוטא מה"ת לר"מ מ"מ לא הוה פלגא ופלגא וכמ"ש התוס' בחולין דף פ"ו שם לענין רה"י דיש לטהר משום דהוה דבר שאין בו דעת לשאול ואף דלא הוה פלגא ופלגא ומסוטה לא יליף מ"מ יליף מוהבשר אשר יגע בכל טמא דכל שאין בו דעת לשאול ספיקו טהור ודן מינה לענין רה"ר דכל שהוה רוב דטמא הוא טמא ולא חשיב המיעוט לפלגא ופלגא ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' פ"ג דמשם מבואר דכל שיש רוב לא שייך ענין ספק טומאה ברה"י או ברה"ר דאזלינן בתר רובא ע"ש וא"כ כיון שכתבו התוס' דהמיעוט אף דחיישינן אינו עושה לפלגא ופלגא א"כ שוב בודאי טמא והו"ל טמא. ומ"ש התוס' יו"ט דלתירוץ הא' של תוספת לא ס"ל לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה רק מדרבנן להחמיר והיינו דס"ל להתוס' יו"ט דשם להתירוץ הא' לא חיישינן מדאורייתא כלל ורק דחייש למיעוטא מדרבנן ומ"ש התוס' יו"ט דלתירוץ א' של תוס' לא ס"ל לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה אלא מדרבנן להחמיר אין הכוונה שרק מדרבנן ס"ל סמוך רק דר"מ חייש למיעוטא מדרבנן ולא ס"ל סמוך דא"צ לסמוך דאינו רק מדרבנן להחמיר וסגי במיעוט לבד חייש ר"מ מדרבנן. ועיין תוס' נדה דף י"ח ד"ה מיעוטא ושם לא כתבו רק תירוץ הראשון בלבד וסיימו והא דר"מ דחייש למיעוטא אי הוה מדאורייתא או מדרבנן אין להאריך כאן ע"ש ועכ"פ יהיה איך שיהיה עיקר כוונת התוס' יו"ט דמיעוטא אינו רק מדרבנן לר"מ ולפ"ז אף דאמרינן סמוך וחייש מדאורייתא מ"מ לא הוה כפלגא ופלגא וא"כ שוב טמא מה"ת כנלפע"ד. גם מ"ש ליישב קושית הר"ש דרובא דזבין של אותה העיר הוה רובא דא"ק ול"ח למיעוטא כלל ול"ש סמוך כמ"ש התוס' ביבמות דף ס"ז ע"ב וכמו בממון דלא אזלינן בתר רובא ואפ"ה אמרינן ברובא דא"ק דאזלנין בתריה ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון וכמו ברובא דזריעה הנה לפע"ד יש לחלק דשם כל דיש רובא א"כ אף דנימא סמוך נעשה ספק והו"ל ספק גזל דאסור דאף דבספק אין מוציאין ממון מ"מ הוא משום חזקת ממון וכאן דנגד חזקת ממון והמיעוט יש רוב כנגדו א"כ הו"ל ספק והרי כבר נודע דמהר"י בסאן מקשה בכל ספק ממון דנימא דהו"ל ספק גזל ומ"ש דגם להיפך יש ספק גזל כבר הקשה בקונטרס הספיקות לאחי הקצה"ח דא"כ כשיש רוב למה לא ניזול בתריה ומ"ש הוא לתרץ דבכל ספק איסור אזלינן בתר חזקה כאן יש רובא דא"ק נגדה ואלים יותר מהחזקה דממון והו"ל ספק איסור אבל בטומאה כל דהוה ספק טומאה ברה"ר הרי הוא טהור. כנלפענ"ד ברור ודו"ק היטב.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ה (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
