שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ה (י״ג)

אמנם כפי הנראה כוונתך דלפמ"ש הרז"ה דכל שיש חזקה עם הרוב גם בד"מ מועיל ואם כן לשמואל לק"מ וכפי הנראה לזה רמזת לעיין בדברי הרז"ה ובאמת שהרמב"ן דחה דברי הרז"ה אבל באמת לא קשה מידי דבירושלמי משני באמת דהמשנה אתיא כשמואל דלא אזלינן בד"מ בתר רוב ואם כן שוב הירושלמי לשיטתיה מקשה שפיר ודו"ק אך לכאורה תימא דלפמ"ש המקנה בחידושיו לקידושין דף מ"ה דאף אם נימא דלא אזלינן בתר רוב בד"מ היינו כשטוען ברי נגד הרוב אבל הב"ד לא טענינן להיתומים בשבילם דאין הב"ד טוענין מידי דל"ש ונגד הרוב מקרי ל"ש ע"ש ולפ"ז י"ל דהש"ס דילן פריך גם לשמואל דאף דלא אזלינן בתר הרוב אבל כאן בנתאלמנה דצריכין הב"ד לטעון עבור היורשים ושוב אף לשמואל מהראוי ליזול בתר הרוב ושפיר פריך ובזה עמדתי על כוונת הירושלמי דאמר שם ניחא גרושה נתאלמנה מי עורר יורשים וקשה דקארי לה מה קארי לה וכי לא ידע דטענינן ליתומים ולפי מ"ש אתי שפיר דזה שדייק כיון דהירושלמי משני דאתיא כשמואל ואם כן הב"ד לא מצי טעין וע"ז אמר דהיורשים טוענים בעצמם והם יכולים לטעון ברי שיודעים ודו"ק היטב. ועיין לקמן בתשובה להרב החריף מוה' יצחק שמעלקיש נ"י כעת הרב הגאון אבד"ק ברעזוין בענין אין נזקקים לנכסי יתומים שם הארכתי בדברי הירושלמי הלז והבאתי דברי השטה מקובצת ועיין בפ"מ שפירשו דיורשים היינו הבית דין ולפמ"ש יורשים דוקא.