שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ה (י׳)

והנה בהא דאמרו בחולין דף ו' דמות יונה מצאו להם בהר גריזים שהיו עובדין אותה ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא וגזר רובא אטו מיעוטא קשה לי טובא מכאן על מה דאמרו בריש פר' כל הצלמים במקומו של ר"מ היו עובדין אותה וגזר ר"מ שאר מקומות אטו אותו מקום והקשה הרמב"ן כיון דהוה רובא דאיתא קמן שלא עבדו ע"ז בכה"ג לא חש ר"מ דברובא דאיתא קמן גם ר"מ מודה וא"ל דחשש בשאר מקומות שהן ספק אם נעבדין דאם כן מדינא היה לו לחוש ול"ש ענין גזירה וע"כ פירש הרמב"ן דבאמת אותן מקומות שא"י נאסרות מן הדין ורק במיעוט המקומות שאינן נעבדים בודאי גזר אטו רובא וכ"כ בחידושי הריטב"א שם והר"ן באלפסי שם נחלק ע"ז וכתב דודאי מדינא אפילו סתם מקומות שא"י אם נעבדין מותרין רק דגזר אטו מקום הידוע שנעבדין ע"ש וכאן משמע כהר"ן דלהרמב"ן ל"ש לומר דגזרו רובן אטו מיעוטן דהא במקומות שא"י אסור מדינא ורק במקומות שנודע בודאי שאין עובדין גזר אטו רובא אבל לא שייך רובא אטו מיעוטא והוא קושיא גדולה לפע"ד הן אמת דלהר"ן קשה לי ג"כ דע"כ לא חייש ר"מ למיעוטא רק באיסור תורה דהו"ל ספק דאורייתא אבל ביין נסך דאינו רק דרבנן מנ"ל לגזור רובא שא"י אטו מקום שנודע שעובדין ובין אם נימא דחייש ר"מ מה"ת או מדרבנן בודאי בדרבנן ל"ש לגזור לרוב אטו מיעוט וע"כ נלפע"ד להיפך דמכאן ראיה לפירוש הרמב"ן רק דע"כ לא חיישינן רוב שאיי אטו מיעוט הידועים רק באיסור תורה אבל ביי"נ לא חיישינן מה"ת אבל מדרבנן גזרו על רוב אטו מיעוט איברא דאכתי צ"ב דלמה גזרו ביי"נ רובא אטו מיעוטא והא אינם רק חשש דרבנן ול"ש לגזור. אמנם נראה דאם נימא דר"ג וב"ד היה ר"ג הזקן ועיין בתוס' חולין שם ד"ה ר"ג וא"כ כיון דלענין איסור תורה כבר גזרו עליהם מכבר א"כ שוב גם לענין יי"נ חיישינן דכל שאין להם דין ישראל גמור עושין יי"נ ועיין ביו"ד סי' קכ"ד וסי' קכ"ט ובזה מיושב גם לשטת הר"ן דשפיר גזרו בהו אף לענין יי"נ דרבנן ודו"ק היטב.