שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קצ״ב (ד׳)

וראיתי בספר עצי אלמוגים סי' ה' ס"ק י"א שכתב בשם הלבוש אם הזרע יוצא משני מקומות ממקומו וממקום יציאת מ"ר הרי ניקב שביל של זרע ואפשר שפסול שאפשר שאין הזרע מתבשל כך ויש להחמיר ע"ש ונדחק שם מאין יצא לו לבעל הלבוש כן ולפע"ד ראיה ברורה דאל"כ קשה מה שהקשיתי למעלה דמה ראיה מהא דאמרו ונמצא עקר ולא כ"ש והא שם ניקב זה לזה ויוצא משניהם וע"כ דגם בזה נפסל ול"ד למטיל מים מב' מקומות דמה בכך שמטיל מים בזה השביל של ש"ז אבל הזרע אינו מוציא רק באותו שביל ומבשל אבל אם מוציא הזרע בשביל של מ"ר הרי אינו מבשל ולפע"ד מזה ראיה ברורה להלבוש דלדעת החולקים על הרא"ש והסמ"ג ע"כ בזה הוה דין דאיסתם גובתא ודו"ק היטב כי הוא ראיה נפלאה ולבושי' כתלג חוור. וראיתי לש"ב הגאון מטארניפאל בעל ספר יהושיע שהקשה להסוברים דחולי מקרי בידי אדם מהא דאמרו ביבמות דף ע"ט ע"ב א"כ אין לך אשה שכשרה ליבום שלא נעשה בעלה שעה אחת סריס חמה קודם מיתתו הרי דאף ע"י חולי מקרי סריס חמה ואני תמה על תמיהתו דבאמת חולי לא מקרי בידי שמים אבל שם לא תלוי אם הוא בידי שמים או בידי אדם (ושם תלוי כל שהיו לו שעת הכושר לא מקרי סריס חמה) וא"כ שפיר אמרו דאם נימא דאף בהיו לו שעת הכשר נמי איקרי סריס חמה א"כ אין לך אשה שכשרה (וסריס אדם לא מה שנעשה בידי אדם רק מה שהיו לו הכשר) ובזה ניחא הא דאמרו שם אח"כ ה"ד סריס חמה אמר ר"י כל שלא ראה שעה אחת בכשרותו והוא תימא דמה זו שאלה ומה זו תשובה הא מפורש במשנה דסריס חמה שלא היו לו שעת הכשר ולפמ"ש א"ש דזה דמפרש הש"ס דלא נימא דסריס חמה היינו בידי שמים והיינו שנולד כך אבל בחולי לא מקרי סריס חמה ומה דאמרו שלא היו לו שעת הכושר היינו שנולד כך ולזה מפרש שלא ראה שעה אחת בכשרות וא"כ אף ע"י חולי כל שנולד חולי מקרי סריס חמה שוב ראיתי שהלח"מ פ"ב מאישות הלכה י"ד ביאר כן בהדיא דגם ע"י חולי נקרא לענין זה סריס אדם והיינו שפרט הרמב"ם דכל שחתכו או נתקו אף שעשו כן ע"י חולי מקרי סריס אדם אף שלענין סריס דעת הרמב"ם דכל שהיו ע"י חולי מקרי ביד"ש כמ"ש בפט"ו מא"ב הלכה ט' אבל כאן תלוי בלא ראה שעת הכשר והוא הדבר אשר דברתי ובספר יהושיע הנ"ל תמה על הלח"מ דסותר דבריו שבה' א"ב פט"ז הנ"ל ולא ידעתי דא"כ קשה עליו מדברי הש"ס אבל באמת אין עניינו לכאן ואדרבא לדעתי מכאן יצא לו לרמב"ם דבכ"מ מחמת חולי נקרא ביד"ש ורק כאן בשביל שתלוי בראיית שעה אחת בכשר הוא דאמרו כן ולבי אומר לי כי מה שהרמ"א החמיר בניטל ביצה אחת הוא לפי שנסתפק בדעת ר"ת אי סמך ע"ז שמולידין בביצה אחת או שאף שאין מוליד כשר כמ"ש ר"ת בשם הירושלמי ולפ"ז כל שאינו מוליד הרי הרא"ש חולק וכתב דהך דגובתא היא לפי שאינו מוליד הרי לא סמך ע"ז אבל באמת לפי שיטת היראים והסמ"ג דאף שאינו מוליד כשר וגובתא עיקר הפלפול הוא על הולד שגם באין לו רק ביצה אחת נוכל לסמוך ג"כ ע"ז ויש ס"ס שמא מוליד ואת"ל אינו מוליד מ"מ כשר ודו"ק היטב. שוב הגיד לי האיש הנ"ל הצורבא מרבנן דהמעשה הוא כך שיש שני שבילים שביל של מי רגלים ושביל של ש"ז ובאותו מקום שפוגעים יחד כשיוצאים לחוץ שם יש לו נקב ולפע"ד ברור דבכה"ג הזרע מבשלת במקומה רק שאח"כ פוגעים ביחד ויוצאים לחוץ בכה"ג נראה לפע"ד דיוכל להוליד ועכ"פ ספק פ"ד הוא בודאי וכשר ועכ"פ להוציא עי"ז בודאי א"א וקשים גירושין אח"כ הגיד לי השואל הנ"ל שהענין הוא כך משבילי הבצים יורד הזרע אל שביל הגיד שקורין הרופאים אהרין רער והיינו קנה השתן אשר בשביל הזה יחדיו יעבורו הזרע והשתן ואותו קנה השתן ניקב וכאשר נפל נצרר הדם בתוך קנה השתן ויצא דם הרבה דרך קנה השתן והנה במ"ש דהוה ספק פ"ד הנה אף חכמים לא החמירו דבאותו דלאו בר אולודי לא גזרו חז"ל וכמ"ש הרב הגאון מראדיוויל הובא בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' וא"ו ובאמת שאם נימא דפ"ד אף שיכול להוליד מ"מ פסול כמ"ש הלבוש א"כ ל"ש לומר דלאו בר אולודי אך כבר דחו האחרונים דברי לבוש וגם הארכתי בזה. וכעת נ"ל ראיה ברורה דלא כלבוש דהרי כרות שפכה ודאי אינו מוליד כדאמרו ביומא דף למ"ד שמצוה לשפשף כדי שלא יאמרו שהוא כרות שפכה ומוציא לעז על בניו והרי אין בין פצוע דכא לכרות שפכה אלא הלכות הרופאי' כמבואר בספרי וירושלמי ועיין נו"ב שם ואם איתא הא שאני ושאני דכ"ש אינו מוליד ופ"ד מוליד ונ"מ לענין הולדות שלא לומר חזור אחר בניו מאין הם וע"כ דפ"ד ג"כ אינו מוליד ועיין נדה דף י"ג ועכ"פ בנ"ד שהפסול הוא בשביל שאינו מוליד בודאי לא גזרו בספיקן.