שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ק״צ (ז׳)

והנה בשנת תרי"א יום ה' נשא בהיותי בכפר טריסקאוזיץ סמוך לק"ק דראהביטש למדתי פרק עשרה יוחסין ובהגיעי לתוס' דף ע"ב ד"ה חמשה קהלי ובמהרש"א שם משמע דגם פ"ד שייך קהלי רק קהל דנקיבות לא שייך בזה ע"ש וצ"ע דבאמת הדבר מבואר דפ"ד אינו מוליד ובספר עצמות יוסף מבואר דל"ש ביה קהל משום דאינו מוליד ודברי המהרש"א צ"ע. והנה בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סימן וא"ו האריך שם במ"ש הרמב"ם דסריס אדם אינו מביא סימנים איך הדין אם ראינו בו שהביא סימנים דהיינו שערות וזקן התחתון אי אמרינן דלמא שומא נינהו כיון דהוא סריס יש לו חזקה דלא יביא סימנים והשערות שומא הוא ולפע"ד ראיה ברורה מהא דאמרו ביבמות דף פ' ע"ב היכא שהביא ב' שערות בזקן כ"ע ל"פ דעד שיהיו בכולן כי פליגי בשלא הביא אלא הא דאמר להו רב ב"א לרבנן עיינו בהו בר"נ אי מעלה בשרו הבל איתיב ליה ברתי כמאן כר"ה לא ר"נ סיכי דיקנא הוה ליה ע"ש ואי נימא דכל שיש לו סימני סריס תלינן השערות בשומא א"כ כאן דהיה לו ע"כ סי' אחד דאל"כ מה לו לרבה בר אבוה לעיין אי בשרו מעלה הבל וע"כ דהיה לו סימן סריס אחד וא"כ מה מועיל סיכי דקניא נימא דהוה שומא בעלמא ומה נ"מ בין סיכי דקני לסימן שערות ולדעת הלח"מ פ"ב מאישות הלכה י"א סיכי דקניא אינו סימן רק צמיחת זקן קצת ואם כן היה לו לתלות בשומא וע"כ דאין תולין בשומא כל שיש לו חזקה דרבא וא"ל דכאן שאני דאם בשרו מעלה הבל וסיכי דיקנא עם החזקה דרבא מועיל טפי דז"א דכאן ע"כ מיירי שהכיר בר"נ סימן אחד מסימני סריס וא"כ לר"ה דהיא באחד מהם וא"כ מה מועיל כל שהוא באחד מהם סריס א"כ נימא דרק שומא בעלמא הוא וא"ל דע"כ לא קאמר ר"ה באחד מהם רק בשהאחרים כלם לא נבדקו אבל בשנבדק א' וראינו שאדרבא הוא להיפך עד"מ שמעלה הבל אז שוב אינו נעשה סריס באחד מהם דז"א דא"כ ל"ל סיכי כלל הא אם בשרו מעלה הבל אם כן הסימן שהוא סריס והסימן להיפך אוקי חד להדי חד ואוקי אותו על רוב אנשים שאינם סריסים וע"כ דהסיכי דיקנא הוא דעושה אותו לאינו סריס ונימא דהוא שומא בעלמא וע"כ לא תלינן בזה איברא דבאמת צ"ב כיון דמיירי שראינו בו סימן סריס באחד מהם ואם כן מה מעליותא דסיכי דיקנא מיהו באמת כבר אמרו חז"ל דהיכא שהביא ב"ש בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהיה כלם בו ואם כן כל דהיה לו סיכי דיקנא שוב כל שראינו שבשרו מעלה הבל עכ"פ אין כלן בו וכן מוכח מהא דאמרו היכא דהביא ב' שערות בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהיו כלן ולמה לא נימא דהשערות הם שומא וע"כ דלא תלינן בשומא מה"ת לסתור חזקה דרבא ורוב אינם סריסים. ועיין בתוס' ד"ה דהביא דאף דהסריס מביא זקן לאחר עשרים שכבר נעשה סריס אינו כלום הרי דמשכחת לה שיביא זקן אף שהוא סריס בודאי ומבואר דלא כשיטת רבינו הן אמת דהתוס' נראה דסי' סריס אינו תלוי בשערות דזקן ע"ש שכתבו שאף שהביא שערות מ"מ לא חשוב שערות לענין זה הן אמת דגוף קושית התוס' היה נראה לפע"ד ליישב דמה דאמרו בשתי שערות בזקן כ"ע ל"פ דעד שיביאו כלם היינו דאם לא בדקינן אחר כל הסי' ונראה סימן אחד של סריס אבל הביא שתי שערות בזקן שוב אינו סי' סריס עד שיבדקו ואם נמצא בו כל סי' סריס אף שהביא שתי שערות בזקן ל"מ ואף דחסר אותו סי' שאינו מביא זקן הא כתבו התוס' דסי' דזקן היינו שנתמלא זקנו וא"כ אינו חסר הסימנים של הסריס אבל כל שחסר אחד מהסי' זה לא נקרא סריס כיון דחזינן שהביא שתי שערות בזקן ועכ"פ נראה מדברי הש"ס ותוס' דאף בב' שערות בלבד בזקן לא תלינן בשומא ואמרינן דהן שערות גמורות ודוחק לומר דדוקא בשערות וזקן התחתון הוא דשייך לומר שומא משא"כ בזקן דז"א דמ"ש דכל שיש לתלות בשומא אף בזקן יש לתלות בשומא ע"כ דלא תלינן בשומא ותדע דאטו אם יהיה לו שתי שערות בזקן קודם מלאת י"ג שנה אף שיהיה לו אח"כ ג"כ אותן משערות אטו לא נימא דשומא הן כמו בכל השערות וה"ה באח"כ לא תלינן להיפך דהם שומא וברמב"ם פ"ב מאישות הי"א כתב הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות אע"פ שנראו בו סי' סריס הרי הוא קטן עד שיהיה בן כ' הגיע לזמן הזה ולא הביא ב"ש למטה ולא הביא שתי שערות בזקן אם נראה בו אחד מסימני סריס הרי הוא סריס והרי דאף שלא הביא ב' שערות כשהי' בן י"ג ואתרע לה חזק' דרבא ואפ"ה אם היה מביא ב"ש בזקן קודם שנעשה ב"כ לא היה סריס עד שיהי' בכלם ולא תלינן בשומא וע"ש בהה"מ שהרמב"ם ס"ל דבעינן סי' סריס אחד ולא די במה שלא הביא ב"ש בזקן וזה דלא כמו שנראה מדברי התוס' ד"ה כי פליגי ועכ"פ מבואר מדבריהם דלא תלינן בשומא כלל והראב"ד שם שטה אחרת לו דסי' ב"ש בזקן היא הסי' סריס מובהק וסגי בזה לבד והלח"מ נדחק דלדעתו מה משני הש"ס דסיכא דיקנא יש לו לר"נ וא"נ למה צריך למעלה בשרו הבל ואני תמה דמה ראי' מהשלילה לחיוב דבאמת אם אין לו ב"ש בזקן סגי בזה שיהיה סריס אבל לא בשביל זה נימא להוסיף דאם יש לו ב"ש בזקן וכדומה סיכי דיקנא אף לפרש"י דהיינו יתדות הזקן דהיינו בכמה מקומות היו לו זקן קצת מ"מ כל שלא נתמלא זקנו והוא יש לו סי' סריס אחרים דודאי הוה סריס ומיהו הראב"ד ביאר בהדיא בהשגה שני' דאף שנולדו בו כל הסי' סירוס כל שיש לו ב"ש בזקן ל"מ ובאמת שהה"מ תמה דא"כ שאר הסי' סירוס למה נזכרו ויש לישב דנ"מ לאחר ל"ה שנה דאז ודאי אף שיש לו ב"ש כל שיש לו כל הסי' כלם לא מועיל הב"ש להצילו ועכ"פ מבואר דלא תלינן בשומא לכל השטות ועיין במהרש"א שכתב דהא דהקשו התוס' לר"י היכא משכחת הא דאמרו בקידושין הזקן והסריס היאך משכחת לה זקן בסריס והא בעי עד שיהיו בכלם וע"ז הקשה דהא גם לר"ה קשה דהרי ביש ב"ש בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהיו בכלם וכתב דלאו דוקא נקטו סי' ובאמת כדבריו מבואר בתוס' קידושין דף ל"ה ד"ה הרי דשם לא נקטו למ"ד עד שיהיו בכלם וכבר כתבתי דמדברי התוס' משמע דאף סריס יכול להיות דיהי' לו זקן ולדברי הרמב"ם צ"ל דיש חילוק בין סריס חמה לסריס אדם דסריס חמה כיון דבעי שיהיו בכלם אלמא דמשכחת לה שיהיו בו אחד מסי' סריס ואפ"ה אין בו ענין סריסות וא"כ גם כשמביא זקן יכול להיות סריס אבל סריס אדם דאינו מביא סימן לעולם א"כ באמת לא משכחת שיביא זקן לעולם ובזה מדוקדק דברי התוס' שכתבו דאיך משכחת לה למ"ד עד שיהיו בכלם והקשה המהרש"א דגם לר"י קשה וכמ"ש למעלה ולפמ"ש י"ל דבאמת משכחת לה שיהיה סריס ויביא זקן בסריס חמה ורק דלמ"ד עד שיהיו בכלם א"כ ממנ"פ שוב לא הוה דין סריס אבל למ"ד דסגי באחד מהם בלבד א"כ משכחת לה דהוה סריס ואפ"ה יש לו זקן ולכך לא הקשו רק למ"ד דעד שיהיו בכלן ובזה מדוקדק מ"ש בתוס' יבמות שם ופירש בקונטרס סריס חמה (ע"ש ברש"י בקידושין דלא פירש כלום וצ"ע) ועכ"פ צ"ב למה הקדימו זאת ולפמ"ש א"ש דבאמת לכך לא הקשו רק למ"ד בכלן משום דבסריס חמה למ"ד באחד הוה סריס משכחת לה שיהיו לו זקן ואפ"ה יהיו מקרי סריס אבל בקידושין הקשו סתם משום די"ל דמיירי בסריס אדם וא"כ לכ"ע קשה אברא דאף בסריס חמה תקשי דניהו שיש לו זקן אבל אינו סריס עד שיהיו כלם כל שהביא ב"ש וא"כ אינו סריס ומיהו לפמ"ש התוס' דבעי נתמלא זקנו שפיר הקשו דאף ביש לו ב"ש ויותר כל שלא נתמלא זקנו שוב הו"ל סריס ומ"מ בהשחתה חייב דכל שאין לו רק זאת חייב בהשחתה ובזה נראה לפע"ד דמכאן יצא לו לרבינו הדין דבסריס אדם אינו מביא סי' לעולם מדאפלגו חז"ל איזה סי' סריס בסריס חמה ובזה אמרינן בכלם למ"ד ובאחד מהם לר"י אבל בסריס אדם לא משכחת לה שמביא סי' כלל דאל"כ למה לא נחלקו גם בסי' סריס אדם ושם על סריס חמה קאי דמיירי שם כנלפע"ד נכון ובאמת הא דפלפלו בש"ס הך דזקן האשה והסריס הרי הן כזקן לכל דבריהם אי קאי על השחתה צ"ע דהיא תוספתא דמס' נגעים וקאי על נגעים דבזה עסיק וצ"ל דמשמע ליה מדאמר לכל דבריהם היינו אף להשחתה ואח"כ דמסיק לטומאת נגעים היא לכל דבריהם אף לטהרה ובס"ד דרק לטומאה לבד הו"מ למפרך מה לכל דבריהם אלא דעדיפא מניה פריך ודו"ק עכ"פ מבואר דלא תלינן בשומא ואני תמה דגם בהך דאכל חלב מבן שתים עשרה עד בן י"ח ונולדו בו סי' סריס ואח"כ הביא שתי שערות דנחלקו רב ושמואל אי נעשה סריס למפרע מזה מוכח ג"כ דלא תלינן בשומא דהרי קתני נולדו בו סימני סריס והרי אנן קי"ל כר"י דאפילו באחד סגי והרי קתני נולדו בו סימני סריס וגם לר"ה כל דקתני נולדו בו סי' סריס משמע בכולהו ואיך משכחת לה שיביא ב"ש אח"כ דאף דסריס חמה יש לו רפואה כדאמרו במשנה מ"מ יותר טוב לתלות דשומא נינהו ובפרט דאתרע לה חזקה דרבא דהרי עד כ' לא היו לה שערות ואפ"ה לא תלינן וע"כ דלא תלינן כלל בשומא ואף שנולד סי' סריס לא תלינן בשומא מיהו אין ראיה כיון דסי' סריס אינו רק עד שהוא ב"כ כמבואר שם בכל הסוגיא א"כ עד כ' אינו מקרי סריס ולכך לא תלינן בסריס ובזה מבואר מה שהשמיט רבינו הרמב"ם מחלוקת של רב ושמואל הנ"ל ובנו"ב האריך בזה ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם ס"ל דדוקא קודם כ' שייך לומר דאף שנולדו סי' סריס אפ"ה לא הוה סריס כל שהיה לו שתי שערות אח"כ אבל כשהוא לאחר כ' אף שנולד שתי שערות אח"כ לא אכפת לן כמבואר בברייתא שם וא"כ לא משכחת כלל לפלוגתא דרב ושמואל כלל דעד כ' לא נעשה סריס כלל אף להבא ואחר כ' ל"מ השתי שערות ומהתימא על הנו"ב שהאריך בזה ולא עמד על אמתת הדברים ודו"ק היטב. ומ"ש הנו"ב שם בשם הרב מראדוויל דספק פ"ד מותר והנו"ב האריך בזה וכבר הארכתי בזה למעלה אמנם באמת גוף דברי הנו"ב מה שנסתפק אולי לא קאי ספק יבא רק על שאר קהלי לא על פ"ד הנה באמת בשעה"מ מביא בשם הגאון בעל סדר אליהו רבא הספרדי דדעתו דוקא על ממזר קאי והוא השיג עליו אבל בא"מ סי' ד' נסתפק גם בזה ע"ש אך גוף הדבר שרצה הגאון מראדוויל ז"ל והנו"ב דאף דמדבריהם אסור בספיקות כאן כיון דלאו בר אולודי הוא לא גזרו כדאמרי לענין פ"ד בנתינה ע"ש הנה לפ"ד הוא מאמר סותר עצמו דכל הטעם דלא גזרו באינם מולידים משום דל"ש שיולידו בן לע"ז ולפ"ז מלבד דזה ל"ש רק בנתינה וכדאמרו ביבמות דף ע"ו בהדיא וגם שם דחו זאת ומסיק דבפסולים לא גזרו רבנן ולפי שני טעמים של רש"י שם ל"ש בספק פ"ד אף גם דממנ"פ הא כל ההיתר הוא משום דספק פ"ד הוא ושמא אינו פ"ד ומוליד וא"כ אם אתה אומר דמ"מ אסור מדרבנן וא"כ ל"ש להתיר משום דלאו בר אולודי הוא דאם אתה מחזיק שאינו מוליד שוב אסור מה"ת דפ"ד עיקר האיסור משום הולדה דלא כלבוש כמ"ש למעלה וא"כ הס"ד עם ספק דאורייתא סתרי דאם אתה מחזיק שמותר לבא בקהל ע"כ שמוליד וא"כ שוב אסור מדרבנן וא"ל דאם נימא דבאמת אינו פ"ד הרי מותר מה"ת ומדרבנן וא"ת עיקר האיסור בשביל שחיישינן שמא אינו מוליד ובלא אוליד לא גזרו רבנן דז"א דאם אתה אומר שאינו מוליד שוב אסור מה"ת מיהו אכתי יש לומר דמדרבנן אסור בשביל שאינו מוליד וא"כ ממנ"פ מותר דמה"ת אמרינן דיכול להוליד ואם אתה אומר דמ"מ יש לחוש שמא אינו מוליד מ"מ שוב מותר דלא גזרו על הספיקות אבל אחר העיון אכתי יש לומר כיון דרבנן אסרו כל הספיקות וא"כ ממנ"פ כיון שחשו שמא אינו מוליד שוב אסור בקהל וממנ"פ אסור ובשלמא בנתינים דמה"ת מותר בין אם מוליד או לא מוליד שפיר יש לומר דמדרבנן לא גזור אבל כאן ל"ש זאת שוב ראיתי ביש"ש יבמות פ"ח סי' ל"א שגם הוא האריך במחלוקת דרב ושמואל שפסק כשמואל ובאמת לפמ"ש לא הזכירו כלל שאין לו מקום לדידן כמ"ש יתר הדברים של הנו"ב עיין בית מאיר סי' ה' ס"ז שדחה אותם.