אחר זמן מצאתי בילקוט פ' תזריע שהביא גם כן הך ת"כ יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהיה טמא ת"ל קרחת וגבחת מה קרחת שאינה ראוי לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער אי מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים מנין אכל נשם וסך נשם ת"ל קרחת קרחת ריבה ומשמע דאכל נשם וסך נשם הוא בידי אדם ומרבה מקרא דקרחת ריבה ולפ"ז גם חולי יכול להיות בידי אדם ואפ"ה מרבה הכתוב וצ"ל דהרמב"ם לשיטתו דלא גרס כן רק אי מה קרחת שאינה ראוי לגדל שיער וכו' מנין אכל נשם וסך נשם אבל לעולם דאכל נשם וסך נשם הוא בידי שמים ובאמת שזה דחוק דמה"ת לומר דאכל נשם וסך נשם יהיה בידי שמים כיון דהוא עושה זאת וצ"ל כיון דאינו רק אוכל הדבר וממילא החולאת עליו גם זה מקרי בי"ש דהמכה בא מאיליו וראיתי בזית רענן להמג"א בילקוט שם שכתב דגם הרמב"ם ס"ל כגירסת הר"ש וכמ"ש בילקוט הגירסא ורק דס"ל דאינו מטמא רק בחולי שאין ראוי לגדל שער ודבריו תמוהים דלפ"ז הי' לו להרמב"ם לבאר דדוקא בחולי שאינו ראוי לגדל שיער ואף אם נאמר דהרמב"ם ביאר בהדיא החילוק במ"ש שאין לו שיער ולא ריבה רק דבר שמשיר השיער עתה שעתיד לגדל לאחר זמן משא"כ חולי שמגדל שיער גם עתה אבל זה דחוק דא"כ האיך קאמר בסתם דחולי טהור הא יש חולי שמשיר השיער ואז טמא כמו אכל נשם וע"כ דגירסת הכ"מ היא עיקר ודוק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ק״צ (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.