שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ק״צ (ד׳)

ובזה ניחא מה שהרמב"ם אוסר פ"ד בממזרת מה"ת משום דפ"ד בקדושתו קאי וא"כ אסור בממזרת דאינה קדושה משא"כ גיורת דעיקר האיסור משום דקהל גרים לא אקרי קהל ולענין קדושת הזיווג אינו בקדושתו דהא אינו מוליד אבל בממזרת דהאיסור היא בשביל קדושת ישראל שלא יתערבו בממזרים וכל שהיא ממזרת מחלל קדושת ישראל מעליו ודו"ק אבל בספק לפע"ד ודאי מותר דלמא הוא אינו פ"ד ומצווה בפ"ו ועליה אין המצוה ואם כן שפיר מחוייב לקיים המצוה וספק מצוה דוחה ספק עבירה וכמו עשה ודאי דוחה ל"ת ודאי כמו כן ספק מצוה דוחה ספק עבירה ואף בעדנא ל"צ בזה דאינו עוקר ודאי הל"ת ולכך לא גזרינן על הספיקות דבשלמא כשהיא כשרה בודאי שוב הוא אסור בה משום דהוא לאו בקדושתו קאי לענין קדושת הזיווג ואסור לקחתה וממילא היא מוזהרת אבל כשהיא ספיקה מה"ת מותרת דמהראוי לדרוש בזה קהל וודאי בלא יבא אבל בספק יבא דהרי כשהיא ספק ודאי מותר דמשום ספק מצוה הוא וכמו כן כשהיא ספיקה דרשינן ג"כ בקהל ספק יבא דהיא אינה מצוות והוא משום ספק מצוה עושה ומותר וז"ש הרמב"ם דלא גזרו עליו והיינו דעיקר האיסור היא בשביל שהוא עושה האיסור ובספק לא גזרו ואף דדעת הלבוש דפ"ד לא תלוי בלידה כבר הוכחתי דלא כדבריו ודו"ק היטב.