שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קפ״ג (ג׳)

ודרך אגב אומר במ"ש הרמב"ם פ"ג מגירושין הי"ט ע"א שאמר ראיתי שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה אם אמר קברתיו נאמן והנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ח האריך למעניתו למה בעי וקברתיו דממנ"פ אם שהה כדי שתצא נפשו וליכא למיחש בדדמי כגון שראה לאלתר בהעלותו מן המים א"כ למה לו קבורה ע"ש מ"ש בזה ואני אומר דהרמב"ם לשיטתו דמצריך בכל ע"א קברתיו והיינו מטעם דכיון דהוה בעיא דלא אפשיטא אי טעם דע"א משום דייקא ומנסבא או משום מלתא דעל"ג וכיון שכן כל דהם דברים שרובן למיתה שוב שייך לומר שיאמר בדדמי ומשקר דסומך ע"ז גופא שבודאי אינו חי שהדברים הם מרובן של מיתה ולכך מצריך קברתיו ואז לא יאמר בדדמי דאח"כ יהיו על"ג דהא ניכר שקרותו שהוא אומר שקברו ובזה נראה לפע"ד דצדקו דברי התה"ד דמחלק בין ראה הטביעה או לא והנו"ב תמה עליו ולפמ"ש כל דלא ראה הטביעה לא יסמוך ע"ז ויחוש לנפשו שמא חי וזה שקר לו ולכך ל"ח לבדדמי ודו"ק וזה צדקו דברי התה"ד מ"ש שהרי"ף חולק ע"ז והיינו דלהרי"ף לא בעי קברתיו אף בדברים שרובן למיתה דהוא לא חשש שמא יסמוך העד ע"ז ודו"ק כי קצרתי ודרך אגב אזכיר מה שראיתי אור ליום וא"ו עש"ק חיי שנת רכ"א כ"ד מרחשוון בשו"ת הגאון מהר"ס מסטנאב שנדפס מחדש בסי' ח' הביא קושיא שהקשה להגאון מגלוגא ז"ל לפי מה שנראה מהריב"ש סי' ש"ך דע"א מפי נכרי מסל"ת נאמן במים ואמאי הא במים הוה כמלחמה ושייך בדדמי ואתתא לא דייקא ועד מפי נכרי לא הוה מלתא דעבידא לגלויי משום דיכול לאשתמיט נפשיה ולומר שהנכרי הגיד לו שקר וא"כ אמאי יהי' נאמן וכן הקשה על עד מפי עד במלחמה אמאי יהיה נאמן וכתב שארכו הדברים ולא מצאו מענה ואני ברי רברבי חזינא ותיובתא לא קחזינא דע"כ ל"ש לומר דמלחמה ומים אתתא לא דייקא משום דאמרה בדדמי הוא במקום דראתה בעצמה או דעד כשר אמר לה וא"כ סמכה שנטבע או שנהרג במלחמה אבל כאן ממנ"פ אם נחשוב דעכו"ם אמר מסל"ת שוב בעכו"ם ל"ש בדדמי דבעכו"ם ל"ש בדדמי וא"כ אמת הדברים ואם עד מפי עד ישראל כל דמחזיקין דהדבר אמת שוב הדבר אמת ובאופן דאומר וקברתיו וא"ל דחיישינן שמא לא אמר העד הראשון וזה השני משקר לגמרי א"כ גם האשה דייקא טפי דגם היא חוששת שמא העד משקר ויכול להשתמט וז"פ וברור. ודרך אגב אבאר בהא דקי"ל אוכפא לא מושלי אנשי דמסקב לחמרא וק"ל בהא דנחלקו בב"ב דף ע"ח לענין המוכר החמור אם מכר אוכף ומרדעת וע"ש דרצה לומר דכל דלא אמר חמור וכליו לא מכר אוכף ומרדעת ואמאי הא צריך לאוכף ומרדעת דאל"כ מסקב לחמרא ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ל"ב שהוכיח דמרדעת לא מסקב לחמור רק האוכף והיה ניחא כאן במרדעת אבל אכתי קשה מאוכף וגם המרדעת צריך לו לחממו דחמרא אף בתמוז קריר ליה מיהו י"ל כל דלא מסקב יוכל לתת אחר אבל אוכף דמסקב לחמרא עד דלא מושלי ליה א"כ בודאי מהראוי להיות מכור ועחו"מ סי' ר"כ ס"ז ושם מבואר דאוכף נתון על המרדעת וקשה דא"כ מהראוי שהמרדעת יסקב יותר החמור מהאוכף והנו"ב לא כתב כן ועיין שטה מקובצת ב"מ שם דפירש דמסקב היינו שעושה בו חבורה יעו"ש וא"כ עכ"פ מהראוי שמוכר החמור יהי' אוכף ומרדעת מכורין וצ"ע וא"ל דיוכל לעשות אוכף כזה דאכתי קשה דעכ"פ אומדנא גדולה היא דבכה"ג ודאי אומדנא דמוכח דעכ"פ מכר הכלים האלו דהיינו אוכף ומרדעת.