שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קפ״א (ו׳)

והנה הפ"י כתב דהרמב"ם מפרש דספינה שאבדה בים היינו שנשברו הכלים והמנהיגים ונשארה הספינה בלי משוטים וע"ז כתב דמשמע מדבריו דבטבעה ממש מותרת לאכול בתרומה רק דוקא לענין איסור א"א מחמרינן ע"ש ובאמת שגם בשו"ת רמב"ן סי' קכ"ח מבואר שפירש כן דברי המשנה ועיין ירושלמי יבמות בהאשה בתרא הלכה ה' גבי טבעה ספינתו בים ועיין בפני משה שם ודבריו נכונים רק שהי' לו להזכיר דברי הריב"ש סי' שע"ט וסי' תק"ח שכתב בהדיא דכל אלו דאין מעידין אף אם נשאת תצא והנה הרמב"ם פ"ט מתרומות ה"ב כתב מי שנגמר דינו בב"ד והניחוהו בבית הסקילה להרג הרי זה בחזקת מת ולא תאכל אשתו וכתב הכ"מ אף דבש"ס אמר בגמר דין מ"מ לא מסתבר לרבינו דבג"ד לבד סגי דהא אכתי מצי ללמוד עליו זכות וע"כ שהגמרא קיצר בדבר ואני תמה דמלבד דפשטת הלשון מורה דכל דנפק ליה דינא לקטלא קטיל לי' אף שאינו בבית הסקילה וכ"כ רש"י בהדיא בד"ה אלא ובתוס' ד"ה אמר אף גם דא"כ מה מקשה הש"ס מכ"מ שיאמרו שנים דפב"פ נגמר דינו דלמא שם מיירי שהעידו שכבר הובא לבית הסקילה כמ"ש הכ"מ דהש"ס קיצר בדבר והך דיוצא להרג משמע שעדן לא הובא למקום בית הריגתו ועדן יוצא להרג ואף דיש לדחוק דגם יוצא להרג משמע דבכל ענין מיירי אף שכבר הובא בבית הסקילה אבל אכתי יקשה מנ"ל לרבינו זאת אבל לפע"ד נראה דרבינו נסתפק בזה ולכך החמיר דאף בהובא לסקילה הוא רק בחזקת מת שלא תאכל אשתו והיינו בבת ישראל שניסת לכהן אבל בבת כהן שניסת לישראל לא תאכל עדן ולכך השמיט דין בת כהן שניסת לישראל ודלא ככ"מ שם ובזה יתיישב כמעט כל דברי רבינו בפ"ו מגירושין הלכה כ"ט דבאמת רבינו לא ברור ליה הדין בב"ד של ישראל ולכך בגירושין השמיטו משום דבעוה"ר ל"ש ב"ד ישראל ואף אם המצא ימצא מ"מ לא ברור הדין להתיר ולכך השמיט ולכך כתב פי"ג מסנהדרין וברח ועיין מלמ"ל שם ובפ"ט מתרומות רמז ג"כ על דבריו ולפמ"ש י"ל דלענין ערכין להוציא ממון אף בגמר דין לבד סגי וחשוב כמת ואין לו דמים ודו"ק היטב. והנה מצאתי בשו"ת מהרי"ו סי' פ"ח במעשה שהי' שאחד שמת והניח אשה והיה לו בת שהמירה אי ניחוש שמא הבת מתה והיא זקוקה ליבם או לא דמוקמינן הבת בחזקת קיים ודעת מהר"ח דלחומרא חיישינן שמא הבת מתה ואף דאשה שהלך בעלה למדה"י מותרת בתרומה ומוקמינן להבעל בחזקת קיים היינו דוקא שם דיש לה שתי חזקות חזקת חי וחזקת שמותרת לאכול בתרומה וע"ז דחה מהרי"ו דא"א לומר שיש שתי חזקות דא"כ מה קאמר הש"ס גיטין דף כ"ח דאי אשמעינן תרומה משום דלא אפשר ת"ל דשאני תרומה דיש לה שתי חזקות ועל צריכותא דהש"ס קשה קושית התוס' דלמה לא אמר צריכותא עדיפא דכאן יש שתי חזקות ע"ש והנה מזה ראיה ברורה להנו"ב דאותן שתי חזקות אינן חשובין רק אחת דמשולבות וגם שם משולבות דהיא אינה מותרת בתרומה רק משום חזקת חי של הבעל וכ"כ בביאור דברי המהרי"ו בשו"ת שיבת ציון סי' נ"ה וישב דברי אביו מ"ש בחלק יו"ד סי' ג' מהד"ק דיש להאשה שתי חזקות לאו משום דחשיבי שתי חזקות ממש רק דאף שחזקת חי ל"ש על להבא מ"מ חזקת שמותרת בתרומה נשאר ע"ש ומהתימה שלא נתעורר ממ"ש הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' י"ג הנ"ל ועל מ"ש למעלה דברי הצל"ח שיש להנדון חזקה שלא נתחייב מיתה עיין בשו"ת שיבת ציון סי' ע"ו שמפקפק ע"ז דל"ש חזקה מה שהוא בדרך שלילה לא בעצם ולא בשם רק מבחוץ דרך שלילה ל"ש חזקה ודבריו נכונים. ובגוף דברי הריב"ש שכתב בסי' שע"ט דיש תרי חזקות חזקת א"א וחזקת חי וכ"כ שהנו"ב חולק ע"ז דשני חזקות אלו משולבות שע"י מה היא א"א ע"י שהבעל חי וא"כ אחת היא ולפע"ד נראה כיון דבהני שנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים רובם למיתה הם עומדים וכן בטבע במים שאל"ס אף שלא שהה שיעור שתצא נפשו עפ"י רוב למיתה עומד דאינו רק חשש רחוק שמא במחילה של דגים הלך או גלים השפילוהו והרי אם נשאת לא תצא במים שאל"ס וכמ"ש הריב"ש שם דהוה מיעוטא דל"ש ולפ"ז חזקת חי ודאי אתרע לה בכה"ג שעומד למיתה ולא גרע מגוסס שרוב גוססין למיתה ואף דאמרו בשבועות דף ל"ג דאף דרוב גוססין למיתה מ"מ השתא לא שכיב ע"ש היינו בגוסס בידי שמים אבל גוסס בידי אדם גרע ועיין סנהדרין דף ע"ח ולפ"ז החזקת חי כבר אתרע כעין מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דבספק קרוב לה כל שזרק הקידושין אתרע החזקת פנויה והפ"י בגיטין דף כ"ח החזיק בזה דמדאורייתא אתרע החזקה ואף לפמ"ש האחרונים בביאור דברי התוס' דדוקא בזריקה שאף שלא נפל קרוב לה מ"מ בעת הזריקה הי' יכול להיות שיפול קרוב לה ואתרע החזקה והנה גם כאן עכ"פ בעת הטביעה עפ"י רוב ודאי ימות וא"כ שוב אזל לה חזקת חי דהרי נעשה בו מעשה אשר ימות עפ"י רוב ומ"מ חזקת א"א לא אתרע דכ"ז שלא עת לגמרי עודנה א"א וא"כ משכחת לה חזקת א"א בלי חזקת חי כדאמרו בשבועות השתא מיהא לא שכיב וא"כ שוב הו"ל תרי חזקות ולפ"ז דברי הריב"ש בודאי נכונים אלא שדברי הפ"י שכתב בכל עגונה יש תרי חזקות זה צ"ע דבסתם עגונה השתי חזקות משולבות ודוק היטב. איברא דלפ"ז אדרבא כיון דרובן למיתה כמ"ש הריב"ש וכדאמרו בב"ב דף קנ"ה ורק משום שתי חזקות אתרע לה וא"כ שוב יקשה לפמ"ש דהחזקות באמת משולבות ואינן רק אחת רק דבכה"ג אתרע החזקות חי וחזקות א"א נשאר א"כ בכה"ג שוב לא הוה רק חזקה אחת וכיון דרובן למיתה שוב מדוע נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים אמנם נראה כיון דהחזקת חי לא אזלא לגמרי רק דאתרע בשביל הרוב ויש חזקת א"א שעוד קיים לגמרי ולא אתרע כלל שאף אם נימא דרובן למיתה מ"מ עודנה א"א כ"ז דלא שכיב לגמרי וא"כ מצרפין החזקת חי של זה דעוד נשאר מיעוט עם חזקת א"א והו"ל סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא והו"ל פלגא ופלגא. עוד יש לי לומר בגוף קושית הריב"ש הנ"ל דניהו דרובן למיתה מ"מ כיון שחזקת א"א בודאי יש ואם נימא דמחזיקין מאיסור לאיסור שוב כל שזקוקה ליבם אף שנימא דמת זה חזקת א"א עדיין קיים וא"כ מה מועיל שרובן למיתה ולפ"ז כל שהיבם ג"כ באותו ספק שמא מת ושוב ל"ש חזקת אשה כאיש ושוב אמרינן דרובן למיתה הן עומדין ודו"ק היטב.