שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קפ״א (ג׳)

אמנם לפע"ד נראה בכוונת הריב"ש דבר חדש דהנה כבר נודע מה דאמרו בחולין דף יו"ד סכין אתרעי בהמה לא אתרעי וביאור הענין דעיקר חזקה שייך לדון על דבר שהספק בא ממנו ולא על המסובב ממנו וכ"כ הריטב"א בעירובין דף ל"ו גבי חזקת עירוב דמה"ט חזקת עירוב אלים טובא דהספק בא ממנו ומה"ט אמרינן אוקי גברא אחזקתו ולא אטהרות ע"ש שכ"כ בשם הר"מ בר שניאור והוא כתב הטעם דלכך לא אזיל בתר חזקת טהרות דכל שנגע פקע החזקת טהרות והרבה הארכתי בחידושי למס' נדה דף ב' בזה בחורף שנתר"י כשלמדתי בעיון עם תלמודיי ני' ולפ"ז נלע"ד ברור דבשלמא חזקת חי של זה שפיר איתרע דכל שנטבע במים שאל"ס הרי אתרע חזקת חי שלו דהא יוכל להיות שימות אם לא יטרדוהו הגלים וא"כ ל"ש החזקת חי אבל חזקת א"א לא איתרע דכ"ז שלא מת לא גרע מגוסס דאף דרובן למית' מ"מ עדיין הוא א"א גמורה כ"ז שלא מת לגמרי משא"כ החזקת חי דעליו בא הספק אבל חזקת א"א לא אירע ריעותא מצדה והוה כמו סכין אתרעי בהמה לא אתרעי דאף דהוה מקושר ב' הר... ות מ"מ כמה דלא אירע ריעותא לא אתרע וה"ה כאן לגבי חזקת קיים שייך דאתרע החזקה משא"כ בזה דלא אתרע וז"ב בסברת הריב"ש ובזה מיושב היטב מה שדימו לגוסס דכמו דבגוסס לא נפקע חזקת א"א כ"ז שגוסס כמו כן לא נפקע החזקת א"א ומה בכך דיש תרי רובי מ"מ חזקת א"א לא איתרע והרוב איתרע דיש עכ"פ מיעוט אף דלא חיישינן לי' מ"מ החזקה אלים יותר. בזה מיושב היטב קושית הנו"ב מפרה אדומה דיש ב' חזקות וכן ברוב מצויין אצל שחיטה ולפמ"ש א"ש דשם כל דאמרינן דהפרה כשרה איתרעו ב' החזקות שהרי הזו על הטמא מהאפר וכן ברוב מצויין ששחטו הבהמה וא"כ מה נ"מ שיש ב' חזקות כנגדו מ"מ יש רוב המנגד ושפיר רוב עדיף ודו"ק היטב. ובזה מיושב מה שהקשה הרב הנ"ל מתוס' ב"מ דף כ' דכתבו דבדבר שבערוה החמירו טפי מממון והביאו ראי' ממים שאל"ס וקשה מה ראי' משם שם יש ב' חזקות ולפמ"ש יש לומר דניהו דיש תרי חזקות מ"מ הרי חזינן דבדיעבד אם נשאת לא תצא ואם כן שוב גם חזקת א"א אתרע דהרי אם נשאת לא תצא ואפ"ה החמירו לכתחיל' שפיר כתבו דבא"א החמירו וגם דשם ברא' כשיעור כדי שתצא נפשו ואין חשש רק שמא גלים השפילוהו דהוא מיעוטא דמעוטא כמ"ש הריב"ש שם שפיר גם חזקת א"א אתרע וכמ"ש בטעמו דעדיף מגוסס דשם עדיין לא מת רק שעומד למות וכאן אם לא קרה מקרה הי' מת מעצמו משא"כ בהנך שלשה דראב"פ דהוה רובן לאבד והיינו שעומדין למיתה אבל אינם בחזקת שכבר מתו שפיר החזקת א"א לא אתרע וכעין זה כתב הרשב"א ביבמות דף ל"א גבי אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת והקשה דאדרבה בחזקת א"א עמדה והוה כמו בהמה בחייה דבחזקת איסור עומדת וכתב הרשב"א דשאני התם דכל דלא נתחדש מעשה המתיר אם מתה מאליה אסורה והוה בחזקת איסור א"א משא"כ באשה דאם לא נתחדש מעשה האוסר הוה בחזקת היתר ועליך להביא ראיה שנתחדש מעשה האוסר כל שמת וקברו מוכיח ולפ"ז י"ל כל הקושיות על הריב"ש דבמים שאל"ס שייך לומר דכל ששהה עד שיעור שתצא נפשו א"כ אי לא בא לו הצלה במקרה שהשפילהו הגלים היה מת א"כ שוב ההיתר מאלי' בא ול"ש להעמיד בחזקת אשת איש ומה בכך דיש ב' חזקות משא"כ בהנך שרובן לאבד דמ"מ הוה עודם בחזקת חיים ועליך לומר שנתחדש ענין המתיר ולכך ל"מ הרוב נגד חזקת א"א וחזקת קיים. שוב נזכרתי שכן אמרו בהדיא בב"ב בדף קנ"ד ע"ב הרי מת והרי קברו מוכיח עליו ופריך הש"ס ומה ספינה שרובן לאבד ואפ"ה נותנין עליו חזקת חיים וע"ש בתוס' שכתבו בהדיא דאף דרובן לאבד אבל לא מתו עדיין ושייך חזקת חיים והוא הדבר אשר דברתי דהש"ס רצה לומר דכל שמת וקברו מוכיח אמרינן דמאותו חולי מת וע"ז דחה דהשתא ספינה שרובן לאבד ואיכא לאוקמא דמת מאיליו ואפ"ה נותנין עליו חזקת חיים ומטעם דכל שלא נודע שמת אף שעומד למות עדן לא הותר מכ"ש בזה דרוב חולים לחיים. עכ"פ דברי הריב"ש נכונים. ובזה מיושב גם מה שהקשה הרב הנ"ל מדברי התוס' בסוגיא דפ"פ דכתבו דמוקמינן ברובא דרצון אף דיש ב' חזקות נגדו דהיינו חזקת היתר וחזקת כשרות ויש לומר דהיתה אנוסה ורובא דרצון לא חשיב כ"כ ולפמ"ש א"ש דבאמת אין נ"מ בין חזקה אחת לשתים רק לענין חזקת א"א בדבר שאינו מבורר אם מת שפיר הרוב נגד ב' חזקות ועליך לברר אם נעשה כאן מעשה המיתה ולכל התירוצים שכתבתי א"ש ודו"ק.