שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קע״ז (ג׳)

ומה שתמה מעלתו דכיון דיש סכנה בדבר איך לא כפינן לגרשה בע"כ והביא דברי הב"ש סימן קנ"ד ס"ק ט' לפענ"ד לק"מ וגם דברי הב"ש לפע"ד אינם נכונים דהסכנה הוא לשמש עמה אבל שם באמת אף לדברי המרדכי אף דא"י לכוף לגרש אבל אין כופין אותה שתהי' עמו כמ"ש בהדיא שם וא"כ ל"ש סכנה וגם הרא"ש כתב דיכול למנוע ממנה שכ"ו ואם כן ל"ש סכנה ומה דאמרו לא ישא אדם אשה ממשפחת ניכפין ומצורעים היינו אם רוצה לדור עמה כדרך איש ואשתו שייך סכנה וז"פ ומה שהקשה מעלתו בהא דאמר רבא ביבמות דף ס"ד השתא דאמרת אחיות מחזיקות לא ישא אדם אשה ממשפחת מצורעים ונכפין והוא דאתחזיק בג' זימני. וכ"פ הפוסקים בטוש"ע אהע"ז סימן א' והרי בסימן רס"ג ביו"ד קי"ל גבי מילה בתרי זימני הוה חזקה לק"מ דשם בדם מילה הוא חשש יותר ואף בתרי זימני משא"כ מצורעים ונכפית דאינו תלוי באשה כ"כ כמו דם וע"ש ולא למדו ממילה רק דאחיות מחזקות אבל הא כדינו והא כדינו ועיין בסימן רס"ג שם ותמצא שכן הוא. ומה שתמה מעלתו על הב"י בסימן ל"ט שהביא דברי בן הרשב"ץ שהוא הרשב"ש שכתב באשה שהיא מצורעת מנגעים הטמאות ותמה הב"י דהוה מום וע"ז כתב דבאמת הוה מום רק דשם לא מיירי שהיא מצורעת והרי מיירי מטומאת צרעת ושם דוקא בשחין שנרפא ול"ש מום ועיין ברמב"ם פ"ב מנגעים ובפ"א מט"ץ באמת שגם הב"י הרגיש בזה דהוא מדיני טומאה קמיירי אבל מ"מ תלונת הב"י דכל שהוא ממראות נגעים אף שנרפא מ"מ מאיס והוה מום וז"פ ומה שהקשה על הרא"ש שכתב דלא גרע אשה מאיש וכל דבאיש כופין גם באשה וכ"כ הב"י בסימן ל"ט שם לענין מוכת שחין וע"ז הקשה דברמב"ם פכ"ה מאשות ה"ט ויו"ד מבואר דבאיש כופין אף שרוצית להיות עמו אבל באשה אם רוצה לקיים יקיים לק"מ לפע"ד דבאמת אם רוצה לגרש בזה לא עדיף אשה מאיש רק להיפך אם רוצה לקיים הנה באיש חשו לאשה בכ"ד ניחא לה ושמא תתרצה לשמש עמו והחולה ממיקתו משא"כ באיש דודאי לא יתרצה לשמש עמה וז"פ וגם נראה דבאיש לא חשו דהוא יכול לישא אשה אחרת והרמב"ם לא הזכיר מתקנת רגמ"ה ולא נתשפטה בארצו כלל ולכך באשה דלא חזיא לתרי לכך חשו בה ביותר שמא תרצה לשמש ולא תוכל להתאפק ותהא ממיקתו וז"פ. ומה שהאריך בהא דמוכת שחין דאמרו שממקת אותו וקשה בהא דאמרו אפילו היא חגרת או מוכת שחין וכן בקדושין אמרו דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין והרי יש סכנה לק"מ דלא כל מוכת שחין יש סכנה וכבר הרחיב הדיבור בזה בשו"ת מזרחי ח"ב סימן י"ט הנקרא מים עמוקים יעו"ש במגיה שהרגיש בזה ובאמת באונס אפשר לומר דקנסו אותו הואיל שבא עליה באונס ולא חשש על שהיא מו"ש א"כ צריך לישאנה אבל א"צ לזה וכמ"ש במזרחי שם ומה שהקשה מע"ל על דברי הב"ש סימן קט"ו ס"ק ז' שאם נשבעת על איזה דבר שלא תעשה עוד כן ואם תעשה תקבל גט ואח"כ עברה על השבועה דהשבועה חל אף דאיכא חרגמ"ה דהא חר"ג הוי לטובתה וא"כ יכולה למחול וא"כ כיון שחל השבועה שוב כשעברה הוה עוברת על דת ויכול לגרשה בע"כ וע"ז הקשה משו"ת מהר"ם מינץ שכ' שאם נשבעת שתקבל הגט ואח"כ חזרה ולא רצתה לקבל הגט שייך חרגמ"ה ואף אם עבר וגרש הגט בטל ע"ש לק"מ דבודאי יכולה לחזור מהשבועה ובודאי צריכים להתיר לה השבועה מקודם הגט כדי שלא יהיו גט מעושה וא"כ כיון שמתירים לה שוב יכולה לחזור אבל שם השבועה היה שלא תעשה איזה דבר רק שקבלה על עצמה שאם תעשה תקבל גט וא"כ כשעברה על השבועה הוה עוברת על דת ויכול לגרשה בע"כ אבל כאן הרי השבועה היה לקבל גט והשבועה דלא מוכרחים להתיר לה כדי שלא יהיה גט מעושה ושוב יכולה לחזור בה ואין כאן עוברת על דת וז"פ וברור ועיין בספר ג"פ סימן קי"ט ס"ק נ"ד וגם בנ"ד אף שנתרצית מתחלה מ"מ הרי מסתמא התירו לה מקודם דאל"כ הוה גט מעושה וא"כ שוב חזר חרגמ"ה לדוכתיה ומיהו בכה"ג שהיא נכפית ומחויבת לקבל הגט א"צ להתיר לה השבועה אבל באמת הרי לא נשבעת כלל ובודאי יכולה לחזור ומ"ש מעלתו שאחר שהרופא הגיד שהיא נכפית הרי ע"א נאמן באיסורין ואף דאתחזיק איסור הרי לפי דבריו מעולם לא אתחזיק איסור כלל דהי' יכול לגרשה בע"כ דהית' נכפית וכמ"ש בשו"ת מיימוני הנה ל"ד לשם דשם לפי דבריו לא הית' בחזקת א"א אבל כאן היא א"א גמורה וכל דלא גרשה א"א היא ולפי דברי העד היה יכול לגרשה שהיתה נכפית אבל עוד לא נתברר אם לא ידע ומחיל ולכך אינו נאמן ומה גם דהוה ע"א בהכחשה וע"כ נלפע"ד דא"א להתיר עד שיתברר היטב אם היתה נכפית קודם החתונה ואם לא ידע הבעל ושתיק ועיין ב"ש סי' קנ"ח ס"ק א' ובנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' וא"ו וזיי"ן ועיין ב"ש סי' ט"ו ס"ק ב' ובגוף דברי הרא"ש נלפע"ד דהעיקר כהב"ש דאף אם נימא דהרא"ש ספוקי מספקא ליה אם יכול לגרשה בע"כ כמ"ש הנו"ב מ"מ הו"ל ספק חרם ולדעת הנו"ב מהד"ב אינו רק ספק דרבנן ואף לפמ"ש בחבורי יד שאול סי' רכ"ח דספק חרם היא מה"ת כאן שעכ"פ לכוף לגרש גם הרא"ש מודה א"כ לא הוה ספק חרם גמור דאתרע לה התקנ' בכה"ג וגם כפי הנרא' הרא"ש לא סמך על עצמו וכתב זאת לחכמי מרשילי"א והרבנים שם אף שכבדוהו וכתבו בשם מורי הרא"ש מ"מ גדולי ישראל היו וכתבו בענוה אבל הם הסכימו שיכול לגרשה בע"כ וא"כ הדין דין אמת שיכול לגרשה בע"כ כמ"ש הב"ש אמנם יהי' איך שיהי' לפע"ד נראה דכאן אם עבר וגרש בודאי מועיל דאף דבמגרש בע"כ היתה מעולם התקנה שלא יועיל הגט כמבואר בשו"ת מהר"ם מינץ דכן היתה התקנה מ"מ כל הטעם היא משום דכל המגרש אדעתא דרבנן מגרש ואפקעו רבנן לגירושין כדאמרו בגיטין דף ע"ג וכאן ל"ש זאת דלא אפקיעו לגירושין דבאמת כופין אותה לקבל גט וא"כ עכ"פ כל שגרשה וקבלה הגט בודאי לא הפקיעו הגירושין וז"ש בשו"ת הרא"ש שאחד מהגדולים שם נהג שתתפייס במה שרוצה ליתן שאם יזרוק לה גט מי יבא לבטל את אשר כבר עשהו והיינו דאם עבר וגרש ודאי מועיל וכמ"ש אחר כמה שנים מצאתי בשו"ת בשמים ראש סי' קס"ח שדרך קצת בדרך הזה שכתבתי למעל' בכוונת הרא"ש בתשובה והנה בין אם הוא מהרא"ש בעצמו או מיוחסת להרא"ש והיא מש"ב הגאון בעל כסא אני שמח מאד שזכיתי להבין ולכווין לזה ולא נפניתי כעת לעיין היטב.