שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קע״ה (ז׳)

ובגוף הענין דמצה עשירה נלפע"ד דהטעם הוא דהרי לכתחלה בעי טעם מצה ואף דבלע מצה יצא מ"מ היינו אף שלא טעם טעם מצה בפה אבל בעינן שיהיה טעם מצה כמ"ש הט"ז סי' תס"א ובסי' תע"ה ולפ"ז כל שהוא עם מ"פ כיון שהרוב במ"פ עכ"פ לא הוה טעם מצה דבעינן שיטעום לחם עוני וזה אינו טועם טעם מצה כ"א מצה מחובל עם מ"פ וידוע שנשתנה טעם לחם בזה והרי לא בעי נט"י בזה משום דיש בו טעם אחר ואף בהמ"ז לא בעי בזה וע"כ שאינו לחם גמור ולפ"ז נלפע"ד כיון דקי"ל דיוצא ברקיק השרוי והיינו שלא נשתנה לגמרי דלכך למבושל לא יצא משום דנשתנה לגמרי א"כ לכך יוצא בדיעבד כשיש מים עם מ"פ דלא נשתנה לגמרי טעם הלחם ועיין במ"א סי' תע"א שהביא שכן דעת זקני המהר"ל מפראג ז"ל והוא מטעם שכתבתי דבדיעבד יוצא בזה ובזה מיושב קושית המ"א שהקשה דא"כ מ"פ הש"ס ותיפוק לי' דהו"ל מצה עשירה והא שם היה עם מים דהרי היה חלת תודה ולפמ"ש א"ש דהרי שם ממעטינן מקרא דפסול בחלת תודה מטעם ושמרתם את המצות או דבעינן חלה הראוי לשבעה ולפ"ז שפיר מקשה הש"ס ות"ל דהו"ל מצה עשירה והיינו כיון דלכתחלה אסור א"כ הוה דאי להיתירא ודאי להיתירא לא כתוב קרא כדאמרו ביבמות דף ע"ז מיהו ז"א דאדרבא זה הוה דאי לאיסורא דהתורה אמרה שאף אם עבר ולש אסור למצה וגם לא עשה איסור שהרי באמת לש לחלת תודה אבל גוף דברי המהר"ל מפראג נכונים דהרי בדיעבד יוצאין בשרוי. שוב ראיתי בפסחים דף מ"א בתוס' ד"ה אבל שכתבו דמה דאסור לר"י הוא דהוה מצה עשירה ונהניתי מאד דא"כ מכ"ש מצה עשירה דהיינו מ"פ עם מים דכל דלא נשתנה לגמרי יוצאין בדיעבד מיהו י"ל בפשיטות דהרי רבה ממעט משום דאינו משתמר לשם מצה רק לשם זבח ובאמת ל"צ לזה כיון דבעי שימור לשם מצה והרי לא שמרו לשם מצה של מצוה דלכתחלה ודאי אסור לשם מצת מצוה דהא הו"ל מצה עשירה.