והנה במ"ש למעלה דענין חמץ במ"פ אינו שייך למה שמכשיר ומקבל טומאה והבאתי דברי הרמב"ם פ"א מטומאת אוכלין ה"ד כעת ראיתי שמזה ראיה ברורה להרמב"ם דטעם דשבעה משקים דמכשירין משום שאין להם שם לווי וא"כ כל הנך אין להם שם לווי וכמ"ש הכ"מ בשם הת"כ ובזה ניחא דלכך דוקא דבש דבורים משום דאין להם שם לוויי ועיין בכורות דף וא"ו ע"ב ולכך כל הנך שבעה משקים אף דהוה בתוכם מה שנקרא מי פירות כגון יין דבש וחלב מ"מ אין להם שם לוויי משא"כ לענין חמץ דתלוי במה שמחמץ וראיתי בראב"ד שם דברים תמוהים דמה שרצה לומר דדוקא לאצטרופי אינו מצרף אבל מ"פ הם מקבלי טומאה והביא ראיה ממס' טבול יום עסה שהוכשרה במשקה ונלושה במ"פ דר"א ב"ת ס"ל דפסול כלה ור"ע ס"ל דאינו פסול רק מקום מגעו בלבד אלמא דלענין צירוף פליגי הנה מלבד דהכ"מ דחה בטוב דא"כ למה נקט שהוכשרה במשקה ונלושה במ"פ ואני תמה שלא כתב שהרמב"ם בפה"מ והר"ש שם פרשו בהדיא כן אף גם אני תמה דלדבריו מקבלי טומאה הם ע"י מ"פ רק שאינם מצרף והני אמרו בירושלמי פ"ב דחלה על מה דאמרו שם במשנה עיסה שנלושה במ"פ חייבת בחלה אמרו שם בירושלמי ריב"ח אמר דר"א ברתיתא הוא דתנינן תמן ר"א ב"ת פסל את כולה ור"ע סבר לא פסל אלא מקום מגעו ופירש הרא"פ דלר"ע כל דבר שאינו מכשיר אינו מחבר ור"א ב"ת ס"ל דאף שאינו מכשיר מ"מ מחבר וא"כ מוכח להיפך דאף דאינו מכשיר מ"מ אפשר דמחבר ולהיפך מהראב"ד ואף אם נימא דהראב"ד יפרש דר"א ב"ת ס"ל דמכשיר ומחבר ור"ע ס"ל דאינו מחבר אבל מכשיר אכתי קשה דהרי אמרו בירושלמי שם ר"ל אמר מה פליגין כשהוכשרה ואח"כ נלושה במ"פ שמ"פ מחברין להכשיר אבל נלושה ואח"כ הוכשרה אין מ"פ מחברין להכשיר הרי בהדיא דמ"פ אין מכשירין דאל"כ היאך משכחת דנילושה ואח"כ הוכשרה שהרי כל שנלושה במ"פ הרי הוכשרה וגם מה חילוק יש בין נלושה ואח"כ הוכשרה להוכשרה ואח"כ נלושה שהרי לר"א ב"ת דאמר מצרף א"כ ההכשר והצירוף בא ביחד וע"כ דבמ"פ א"א להכשיר רק שהוכשרה במשקה תחלה ור"א ב"ת ס"ל דהצירוף אח"כ מועיל לחבר ור"ע ס"ל דאין מצרף אבל כשנלוש במ"פ שלא הוכשרה אין מ"פ מחברים כ"כ שתהיה מוכשרת אח"כ כשבא מים על מקצתה לפסול את כולה כמ"ש הרא"פ שם ומ"ש הראב"ד ראיה מפ"ק דעוקצין עיסה שנלושה במ"פ ונגע בה טבול יום שהורה שאין לך דבר שמחבר לאוכלין אלא שבעת המשקין בלבד הנה מ"ש ונגע טבול יום זה טעות הדפוס בראב"ד ונשתרבב ממ"ש פ"ג דטבול יום שהביא למעלה אבל בתוספתא פ"ק דעוקצין שהוא פ"ג דטבול יום היא וכן הובא התוספתא הלז בתוס' זבחים דף ק"ה ע"ב ד"ה חיבור ע"ש ותמה אני על הראב"ד והכ"מ שלמה נדחקו ושם הכוונה דטהורה לפי שלא הוכשרה במ"פ וגם אינו חיבור וכן כתב הר"ש פ"ג דט"י מ"ג ע"ש ועיין בר"ש פי"א דתרומות וגם דברי התוס' בזבחים דף ק"ה הנ"ל צ"ע שלא זכרו המשנה דטבול יום הנ"ל שמבואר שאינו פוסל רק מקום מגעו בלבד הרי דאינו מחבר אף העיסה וגם דברי הירושלמי פ"ב דחלה הנ"ל צע"ג ומ"ש הראב"ד דגם שאר מ"פ כל שסחט אותם הוה משקה תמהני דבכל הסוגיא דשבת דף קמ"ד וקמ"ה מבואר דמ"פ אינו מקרי משקה אף שסחט אותם ובמה דלאו בני סחיטה נינהו אפילו סחטם אינו מקרי משקה ע"ש וכן מבואר בירושלמי פי"א דתרומות דאמר דטעמא דר"א וכל משקה ולכך מכשיר משום משקה אף בע"פ ורבנן ס"ל אשר ישתה ומ"פ אינם ראוים לשתיה ואם איתא הא בסחטן מכשיר אף שאין עומדין לשתי' ומיהו יש לדחות דמ"מ אינן עומדין לשתיה ואכתי קשה דא"כ כי סחטן מה הוה וע"כ דאף בסחטן לא מקרי משקה.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קע״ה (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
